חיזוק על מנת להחליש - פרשנות

יוזמות החקיקה להרחבת סמכותם של רבני הערים נועדו להחליש את סמכות הרבנות הראשית. המטרה הסופית: הפרדת הדת מהמדינה.

עמיטל בראלי , ח' בסיון תשע"ד

משרדי הרבנות הראשית
משרדי הרבנות הראשית
פלאש 90

בזמן האחרון אנו נתקלים בתופעה חדשה ומרתקת: כנסת ישראל מגלה עניין הולך וגובר ברבנות הראשית, ברבני הערים - ובכלל ביהדות. שרת המשפטים אפילו כותבת בדף הפייסבוק שלה על פסקי הלכה באתרי אינטרנט. האם גל תשובה פוקד את חברי הכנסת?

הנושא המדובר ביותר בשיח היהדות החדש בכנסת הוא מעמדו של רב העיר. מקיר לקיר מאמינים ברבני הערים ומבקשים לחזק את מעמדם: מאלעזר שטרן ועד עליזה לביא, מנאמני תורה ועבודה ועד הקרן החדשה לישראל – כולם חפצים במיצובו של רב העיר מחדש ובחיזוק מעמדו.

אז מה הן הסמכויות שיוזמי החוקים החדשים מבקשים להקנות לרבני הערים, ומדוע נהפכו רבנים אלו ליקירי הח"כים?

הכול מתחיל בנושא הגיור. לח"כ אלעזר שטרן היה רעיון מבריק כיצד ניתן יהיה להכניס פסיקה מקילה הרבה יותר מהמקובל בתחום זה, וזאת מבלי לעורר מלחמת עולם מצד האורתודוכסיה. לשם כך פועל שטרן "לחזק את מעמדם של רבני הערים" ולאפשר גם להם להקים בית דין לענייני גיור ולגייר בפועל – סמכות שלא הייתה בידם עד כה. אגב, הצעת חוק נוספת של שטרן מבקשת לאפשר לכל רב עיר לתת כשרות לכל בית עסק בארץ - לא רק בתחומי השיפוט של עירו. על פי פרסומים שונים, השלב הבא ככל הנראה הוא מתן אפשרות לרבני ערים לבצע גירושין. המטרה של כל ההצעות הללו היא זהה: נתינת כוח חזק במיוחד לרבני הערים, שיקבלו לידם עוצמה בלתי פרופורציונלית.

אז קודם כול מעבירים כמה שיותר סמכויות אל רבני הערים, ובכך מחלישים את הרבנות הראשית לישראל והופכים אותה לגוף כמעט מיותר. אבל כמובן שגם בידיהם של רבני הערים המחוקק לא מעוניין שיישארו סמכויות רבות מדי. אז מה עושים כעת? דואגים להפחיד את רבני הערים באיומים.

בחודש שבט השנה הפיץ משרד המשפטים את תזכיר חוק שירותי הדת היהודיים בעניין דין משמעתי לרבני ערים. החוק החדש קובע כי בראש ועדת המשמעת המפקחת על רבני הערים יעמוד שופט, במקום דיין שעומד בראשה כיום. גולת הכותרת של החוק היא הפיכת רבני הערים מנבחרי ציבור לעובדי ציבור, ובעקבות זאת הכפפתם לחוקים המונעים אותם מלהעביר ביקורת על מדיניות הממשלה. אם יעבור החוק, ורב עיר ידרוש בשבת בבית הכנסת, למשל, נגד מדיניות הממשלה ביחס להעסקת עובדים זרים הנוגדת את ההלכה – ביום ראשון הוא עלול לקבל מכתב זימון לשימוע במשרד המשפטים.

זוהי הדרך להחזיק את החבל משני קצותיו: לתת כוח בידי רבני הערים, אך רק כל עוד הם עושים את רצון הפוליטיקאים. ולא – יזומנו לשימוע! זו המציאות שאליה גוררים אותנו כל מחזקי מעמדם של רבני הערים.

ומה המוטיבציה שעומדת מאחורי העניין הזה? גם לשאלה הזאת יש תשובה ברורה וסדורה, אותה ניתן ללמוד מהתבטאות נדירה של מנכ"לית הקרן החדשה לישראל, רחל ליאל, אודות מגמותיה החדשות של הקרן: "בעבר הקרן תמכה בקמפיינים ובמאבקים רבים בהם הציבור החילוני נלחם נגד הציבור הדתי... מאבקים כגון הפרדת הדת מן המדינה, זה היה מודל 'הדור הישן'... אנו חשים בקרן כי מבחינה אסטרטגית עלינו להתקדם במאבק, וזאת על ידי שימוש בקולות הבאים מתוך האורתודוכסיות עצמן... ארגונים שבאים מתוך החברה הדתית לאומית בישראל. הקולות המתונים הללו הם החזון שלנו בקרן החדשה לישראל".

הקרן החדשה לישראל מעוניינת לפרק את הקשר ההדוק שבין מדינת ישראל ליהדות, לארץ ישראל ולתורה ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה, חילונית ונאורה. והיא החליטה לעשות זאת לא על ידי מאבק גלוי בדתיים, כי אם דווקא באמצעות תמיכה בעמותות ובארגונים דתיים פלורליסטים. לאנשי הקרן ברור כי זהות יהודית-דתית אורתודוכסית ברורה מחזקת גם את הקשר בין העם לארצו ואת שלל הערכים הלאומיים, ולכן הם מבקשים לפורר אותה באמצעות חיזוק היהדות הפלורליסטית, הניאו-קונסרבטיבית.

אחד הארגונים שהרים את הכפפה ומקדם את מדיניות הקרן הוא 'נאמני תורה ועבודה'. גוף זה מקדם כבר מזה שנתיים את 'המודל הקהילתי', אשר מבקש להפריט את שירותי הדת בישראל לקהילות-קהילות, כשכל קהילה תתוקצב ישירות מהמדינה על פי אמונתה ורצונותיה. ובמילים אחרות: הפרדת הדת מהמדינה דה-פקטו, תוך מתן לגיטימציה, תקצוב והכרה של המדינה בקהילות רפורמיות, קונסרבטיביות או קהילות הזויות עוד יותר שיתאגדו לצורך קבלת תקציבי דת. מאחורי העמדה הזו עומדת ההנחה שאין ליצור קשר וזהות בין הפרהסיה של המדינה ובין היהדות והאמונה, והצורך בשמירת חיי תורה ומצוות מצטמצם לרמת הקהילה - למודל הגלותי. 

אנו למדים כי אנו עומדים במרכזו של מסע מתוזמן ומתוקצב היטב שיש מאחוריו חשיבה, תכנון ושלבים ברורים ומטרתו הפרדת הדת מהמדינה והוצאת הדת מהפרהסיה הציבורית של מדינת ישראל.

המהלך מתקדם דרך מתן סמכויות נוספות לרבני הערים במטרה לייתר לחלוטין את הרבנות הראשית ולהפוך אותה לסמלית וייצוגית בלבד, ולא כסמכות המרכזית לפסיקת הלכה ולהובלה רוחנית. בשלב הבא תונף חרב חדה מעל צווארם של רבני הערים שלא יישרו קו, והם יופחדו באיומי שימוע ודין משמעתי. דוגמה לאופן שבו עובדת מכונת ההפחדה ראינו במקרה של הרב יעקב אריאל החודש.

אם חפצי חיים רוחניים אנחנו, אם לא נטשנו את חזון המדינה היהודית, אם אנחנו נאמנים באמת לתורה ולמדינה – אנחנו חייבים לעצור את השיגעון.