חרידם ישיבות בחורי ישיבה חרדי
חרידם ישיבות בחורי ישיבה חרדיפלאש 90

האם הכוזרים התגיירו? הדעה הרווחת היא כי חלק או כל הכוזרים, עם ממרכז אסיה, הפכו ליהודים במהלך המאה התשיעית או העשירית.

מניתוח ומחקר ארוך של הראיות, על ידי פרופ' שאול שטמפפר מהמחלקה להיסטוריה של העם היהודי במכון מנדל למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, עולה כי גיור כזה, "על אף היותו סיפור נהדר," מעולם לא התקיים.

מהמאה השביעית ועד המאה העשירית, שלטו הכוזרים באימפריה המשתרעת בערבות שבין הים הכספי והים השחור. לא הרבה ידוע על התרבות והחברה הכוזרית: הם לא השאירו מורשת ספרותית והממצאים הארכיאולוגיים שלהם היו דלים.

האימפריה הכוזרית נשלטה על ידי קייב בסביבות שנת 969, ומאז לא נודע הרבה על הכוזרים. בכל זאת, האמונה הרווחת היא שהכוזרים או מנהיגיהם התגיירו בשלב מסוים.

דיווחים על יהדותם של הכוזרים הופיעו לראשונה ביצירות מוסלמיות במאה התשיעית ומאוחר בשני פרסומים בעברית במאה העשירית. הסיפור הגיע לקהל רחב יותר בעת שההוגה והמשורר יהודה הלוי היהודי השתמש בו כמסגרת לספרו "הכוזרי".

במאות השנים שלאחר מכן, ניתנה לנושא תשומת לב מועטה ביותר. ספרו של ארתור קסטלר "השבט ה-13" מ-1976 הביא את הסיפור לידיעת קהלים רחבים יותר במערב, בטענה שיהדות אשכנז במזרח אירופה הייתה במידה רבה ממוצא הכוזרים.

אחריו הגיעו מחקרים רבים שטענו את אותה טענה, והנושא גם זכה לתשומת לב שאינה אקדמית: רב המכר של שלמה זנד מ-2009, "מתי ואיך הומצא העם היהודי", קידם את התזה שהכוזרים היו יהודים וחלק גדול מיהדות מזרח אירופה היתה מצאצאי הכוזרים. אבל למרות כל העניין, לא הייתה ביקורת שיטתית של הראיות לטענת ההמרה.

שטמפפר מציין כי החוקרים שבדקו את הנושא ביססו את טענותיהם על קורפוס מצומצם של טקסטים וראיות, אך אין כמעט ראיות פיזיות. בחפירות ארכיאולוגיות באדמות הכוזרים לא נמצאו כמעט חפצים או אבני קבר שעליהם מוצגים סמלים יהודיים מובהקים.

שטמפפר בחן גם ראיות שהובאו בהקשר לסיפור הגיור כולל חשבונות היסטוריים וגיאוגרפיים.

שטמפפר אומר, כי מקורות אלה מציעים קקופוניה של עיוותים, סתירות, אינטרסים, וחריגות בחלקים מסוימים. בחינה מדוקדקת של המקורות מראה שחלקם יוחסו באופן כוזב למחבריהם, ואחרים הם בעלי אמינות מפוקפקת ולא משכנעת.

מסקנתו של שטמפפר לאור העובדה כי אין כל מקור אמין לסיפור הגיור, ואין הסברים אמינים למקורות שמציעים אחרת, היא כי התשובה הפשוטה והמשכנעת ביותר היא שגיור הכוזרים הוא אגדה ללא בסיס עובדתי. "מעולם לא הייתה המרה של מלך הכוזרים או של האליטה הכוזרית", הוא אומר.

שטמפפר מציין בצער כי "רוב המחקר שלי עד עכשיו היה לגלות ולהבהיר את מה שקרה בעבר. לא היה לי מושג עד כמה קשה ומאתגר זה יהיה להוכיח שמשהו לא קרה. זה עבר יותר מ-50 גרסאות. זה אתגר הרבה יותר קשה להוכיח שמשהו לא קרה מלהוכיח שהוא אכן היה. כדי לוודא שאני לא מפספס מקורות שיוכיחו שהאירוע קרה, הייתי צריך להתייעץ עם הרבה מאוד אנשים שהכירו היבטים שונים של הסיפור".

שטמפפר מוסיף כי מחקרו לא בוצע מתוך מניע פוליטי "זו שאלה היסטורית מעניינת באמת. אבל יש לה השלכות פוליטיות וכהיסטוריון אני באופן טבעי מודאג לגבי שימוש לרעה בהיסטוריה. אני חושב שצריך להסיר את ההיסטוריה מדיונים פוליטיים, ומי שבכל זאת רוצה להשתמש בהיסטוריה חייב לפחות להציג את העובדות נכון. ובמקרה הזה העובדות הן שהכוזרים לא התגיירו, היהודים הם לא צאצאים של הכוזרים, ובבעיות הפוליטיות העכשוויות בין הישראלים והפלסטינים יש לטפל על בסיס המציאות הנוכחית, ולא על הבסיס של עבר דמיוני".

"עבור אנשים רבים, ההיסטוריה היא כלי למטרות פוליטיות וחברתיות. נקודת המוצא צריכה להיות לדעת את העובדות כפי שהן. במקרה זה, לדעת את העובדות על הכוזרים לא משנה דבר על הפוליטיקה הנוכחית, אבל זה מאפשר להתמודד עם המציאות כפי שהיתה".

במונחים של ההשלכות ההיסטוריות של המחקר, שטמפפר אומר כי "חוסר בסיס אמין לסיפור הגיור משמעותו היא שדפים רבים של היסטוריה יהודית, רוסית והכוזרית צריכים להיכתב מחדש. אם מעולם לא היה גיור, יש לשקול מחדש נושאים כמו השפעה יהודית ברוסיה וקשר אתני בין העמים".

שטמפפר מתאר את ההתמדה באגדת המרת הכוזרים כיישום מרתק של התזה של תומס קון במהפכה המדעית למחקר היסטורי. קון מציין את חוסר הרצון של חוקרים לנטוש פרדיגמות מוכרות אפילו לנוכח חריגות, במקום לבוא עם הסברים שמאלצים אותם לנטוש מבני מחשבה מוכרות. רק כאשר יש יותר מידי חריגות ניתן לפתח פרדיגמה שונה לחלוטין, למשל הטענה שגיור הכוזרים מעולם לא התקיים.

לסיכום אומר שטמפפר, "אנו חייבים להודות כי מחקרים על ידי היסטוריונים הם לא תמיד חומר קריאה מרתק, ודווקא הסיפור של מלך הכוזרים שהפך ליהודי אדוק ומאמין היה סיפור נהדר." עם זאת, לדעתו, "יש סיבות רבות מדוע זה שימושי וחשוב להבחין בין עובדה לבדיה - וזה בדיוק מקרה כזה".