מתייחדים בצומת גוש עציון
מתייחדים בצומת גוש עציוןצילום: חזקי עזרא

אתמול בשעות הערב יצאה הודעה רשמית. שלושת החטופים, גיל- עד שער, נפתלי פרנקל ואיל יפרח עליהם התפללנו בשבועיים וחצי האחרונים נרצחו, ככל הנראה כמה דקות לאחר חטיפתם.

ככל שעובר הזמן מתגלה לנו תושייתם ואומץ ליבם של הנערים, בימים אלו שהלב כואב, שלא יודעים כיצד להתמודד עם הסוף הטרגי של הסיפור כתבו ראשי התנועות כמה מילים מחזקות לבני הנוער, שהרבו בתפילה ומעשים טובים על מנת שהחטופים ישובו בשלום לביתם. קראו והתחזקו.

"שבועיים של תפילות ופעולות הגיעו אתמול לקיצם עם קבלת הבשורה הקשה על רציחתם של חברינו, אחינו היקרים. בשעות הקשות הללו חוזר ועולה במחשבתנו מה שנאמר לאחר רציחתו של החייל נחשון וקסמן, 'ביקשנו התפללנו, אבל גם לאבא מותר להגיד לא'. ברגעים קשים שכאלה מחובתנו לשאול את עצמנו, מה תפקידנו בעת הזאת גם כלפי המעגלים הקרובים לנו וגם כלפי כלל ישראל", כך כותב אמיר סנדלר, סמזכ"ל חינוך והדרכה בבני עקיבא.

הוא מפרט כי "קודם כל, לכאוב – 'לכל זמן ועת תחת השמים' וכעת זה הזמן לכאוב. לעיתים יש רצון ישר לרוץ קדימה, אבל כעת אנחנו בוכים על אובדן של חיים, מחובתנו לתת לזה זמן ומקום. מלבד זאת, בכל הדורות, מצאנו ברגעי משבר שדווקא הכוח הצעיר הצליח לחזק את הציבור כולו, דווקא בנקודות כאב וצער היכולת של הנוער להרים את הדגל נתנה כוח ועוצמה לחברה כולה. לכן האמירה החינוכית שלנו ברגעים הללו היא 'מרכינים את הראש מרימים את הדגל'".

סנדלר מספר כיצד ניתן להוציא את זה אל הפועל, "לאחר שתתקיים הלוויה, נקרא לחניכנו לצאת לצמתים ומרכזי הערים עם דגלי ישראל ושלטי חיזוק, בסופו של יום צריך לזכור שמטרת המחבלים היתה לשבור את רוחנו כחברה, ולכן ברור שבעת הזאת הגברת הרוח היא התשובה. יש לזכור, שחיילנו עדיין בשטח, רודפים את הרוצחים ומבקשי רעתנו ולכן מחובתנו להמשיך בתפילות לשלומם ולהצלחתם של כל הפועלים בשטח".

לסיום כותב סנדלר, "אין אני עושה חשבונות של ריבונו של עולם אבל ברגעים הללו אני מרגיש שעשה ריבונו של עולם חסד עם המשפחות ועם עם ישראל כולו, ונתן לנו לקיים את העצרת בכיכר רבין עוד לפני שקיבלנו את הבשורה המרה, עצרת זו ביררה לנו כי כוחנו באחדותנו, בעצרת זו חזרנו וגילנו כי אנשים אחים אנחנו, ומחובתנו להיות כאיש אחד בלב אחד למען חוסנה הביטחוני והחברתי של מדינתנו. לכן בשעות הללו נמשיך בפעולות המבקשות לאחד את החברה סביב הוספת טוב ומאבק בלתי מתפשר ברע באשר הוא.

"לכאב ולאובדן של החברים והמשפחה אין נחמה, ברגעים הללו אנו מאמינים 'שאין הקב"ה מואס ביגיע כפיו'. התפילות לא שבו ריקם, ולכל פעולה בוודאי יש משמעות אדירה, ואנו מקווים שבעשייה החינוכית, באחדות החברה ובבנין הארץ- ננוחם".

גם מזכ"ל תנועת אריאל, יוסי ורדי כתב כמה מילים מנחמות ומחזקות, "התחושה האופפת את כולנו היא שאנו חווים הסתר פנים. החוויה אינה קלה ואינה פשוטה לאיש. ראייתנו, מטבעה, מוגבלת היא. התמונה שאנו מצליחים לקלוט בראייה הפיזית והפנימית כוללת רק את החלקים שבורא העולם החליט שנהיה מסוגלים לקלוט. המוגבלות היא שיוצרת את הקושי בתודעתנו, אולם עלינו להבין שראיית התמונה הכוללת אפשרית רק בראייה אלוקית עליונה ורק באמצעותה אפשר לקבל תשובות לתהיות ולקשיים המתרוצצים עתה במחשבותינו וברגשותינו".

עוד מוסיף ורדי, "מאמינים בני מאמינים אנו ויודעים שהקדוש ברוך הוא איתנו תמיד. ננתב אפוא את התחושות הקשות לעשייה: נחזק אחרים ונתחזק, נאמר ממזמוריו של נעים זמירות ישראל, נלמד משניות, משנה- אותיות נשמה ונעסוק בלימוד אמונה וגמילות חסדים. נפעל ונכוון שכל עשייתנו ולימודינו ייזקפו לזכות הנשמות הטהורות של גיל- עד, נפתלי ואיל. יהי רצון שנזכה, שכשם שאנו חשים עכשיו ש'ברגע קטן עזבתיך' במהרה נחווה ונחוש את המשך הכתוב: 'ברחמים גדולים אקבצך'".

מזכ"ל תנועת עזרא, שאול דה מלאך כתב גם הוא מילים מרגשות, אליהם לא ניתן להישאר אדישים, "הנערים שלנו, החטופים שלנו, הקדושים שלנו, הרוגי המלכות שלנו. איל, גיל- עד ונפתלי שלנו. שלנו, בגוף ראשון רבים. בגוף אחד של עם שפתאום כל הריבים הרבים הפכו להיות לא חשובים, גוף ראשון רבים לאומי, כלל, ציבורי, העם, שלנו. אני נמצאים במאבק על רוח, על אמת. על הכוח שלנו להחזיק אל מול האויב שמכה בנו ומנסה לשבור אותנו. העוצמה שלנו נבנית מכך שאנו ממשיכים יחד עם האחדות העוצמה שנבנתה בח"י ימים אלו".

דה מלאך מוסיף לחזק, "איננו מרכינים את הראש. אך לא פחות חשוב, אנו כואבים את חסרונה של כל נפש מישראל. האנושיות, הכאב, הצער והבכי הם חלק מהעוצמות במאבק הזה. ככל שנשמור יותר על הרגישות הלאומית, כך נהיה נאמנים לדרך עליו אנו נלחמים עם אותם חיות אדם הבאי לפגע בנו ללא שמץ של אותה אנושיות. ככל שנעמיק באור ובטוב שהתעורר בנו, כך נהיה דבקים יותר בחזון אשר למענו אנו חיים כאן במדינת ישראל, בחלקת האלוקים שלנו".