משלמים וממשיכים. עזה
משלמים וממשיכים. עזהפלאש 90

בראיון ליומן ערוץ 7 מנתח ההיסטוריון והמשפטן ד"ר גיא בכור את המניעים למהלכיו האחרונים של החמאס ומגדיר אותם כהתאבדות פלשתינית נוספת במסכת התאבדויות המלווה את הפלשתינים בעשרות השנים האחרונות.

באשר לסיבה הראשונית שהובילה למתקפה הנוכחית אומר בכור כי "חמאס נכנס למבצע כמו שחיזבאללה נכנס ב-2006. גם אז היו חטיפות והיו שחרורי מחבלים. יש לו תחושה שהוא יכול להשיג הישג אסטראטגי כמו הסרת המצור על הרצועה. הייתה לו תחושה שהוא יוכל להגיע לכך ולהוריד את ישראל על ברכיה לאחר שהוא אסף מאות ואלפי רקטות".

לזאת מוסיף ד"ר בכור ומציין כי תחושה זו בחמאס מלווה במצוקה לנוכח החלטת הנשיא המצרי לסגור את הגבולות ולהרוס את מערך המנהרות מארצו לרצועה. מצוקה זו אינה מאפשרת לחמאס לשלם לארבעים אלף עובדיו משכורת וכאשר יוזמת ממשלת האחדות עם הפתח' קרסה גרם לו השילוב שבין המצוקה ותחושת הכוח לבצע את הטעות ולצאת לפעולה הנוכחית.

בכור מדגיש כי ראש הממשלה נתניהו לא היה מעוניין בפעולה זו בתקופה זו, הוא לא רצה לפגוע בתיירות אך נדחק אל מלחמת אין ברירה בלית ברירה.

באשר לטעויותיו של החמאס מציין בכור שורת הערכות שגויות שליוו אותו. האחת היא שאנשיו לא לקחו בחשבון את השכלול בתפקודה של כיפת ברזל, את העובדה שכיפת ברזל לא רק בולמת את הרקטות אלא מעניקה אשראי בינלאומי לפעולה ישראלית ברצועה. "חמאס, כמו חיזבאללה, לא מבין מול מי הוא עומד. אם הוא ימשיך כך הוא יתאבד, אבל זו לא הפעם הראשונה. הפלשתינים כל הזמן מתאבדים. כך היה ב-36' וכך היה ב-48'. הם מתאבדים ואחר כך מתלוננים על נכבה.

בכור מוסיף ומציין כי בעוד במבצע 'עמוד ענן' היה החמאס הדומיננטי ביותר ברצועה כיום הוא אינו לבד וארגונים רבים אחרים כמו הג'יהאד האיסאלמי, החזית העממית ואחרים משמעותיים ואינם סרים למשמעתו והוא אינו יכול לאכוף עליהם את רצונותיו.

עוד הוא מציין כי החמאס האמין שהעולם יבלום את ישראל אך לא רק שהדבר אינו קורה וישראל מקבלת קרדיט לפעולה, אלא שגם העולם הערבי אינו מתעניין ואינו נרתם לעזרתם. בהקשר זה הוא מזכיר את החלטת הליגה הערבית ביום שישי לקיים ישיבה ביום שני והמשמעות היא מתן אור ירוק לישראל להמשך כתישה בעזה. "חוץ מקטאר שתרמה חמישה מיליון דולר לחמאס העולם הערבי שמח על מה שקורה כאן".

באשר ליחסו של העולם סבור ד"ר בכור כי בעולם ברור שישראל נלחמת על חייה וכי אין לה ברירה אלא לנהוג כפי שהיא נוהגת. לדבריו ישראל צריכה את החמאס כשהוא מורתע, מוכה וחלש אך עדיין שולט בשטח ואינו מוחלף בגורמים קיצוניים יותר, כפי שהיה גם בדרום לבנון כשהחיזבאללה נותר מוכה וחלש ובעיקר מורתע מול כוחו של צה"ל.

על כל אלה מוסיף בכור ומעלה הרהור מה היה קורה אם הייתה ישראל נכנעת לרעיונות בנוסח ג'ון קרי ומעניקה לפלשתינים שטח ביהודה ושומרון ולמעשה התרחישים ברצועה היו קורים מעל ירושלים ומעל גוש דן ונתב"ג.

לטעמו המענה למציאות המדינית הקיימת הוא המתנה לרגיעת רעידות האדמה המזרח תיכוניות, רגיעה שיכולה להתרחש רק בעוד כעשרים או שלושים שנה, ואז לבחון מי נותר ומי נעלם ולשקול את הצעדים הראויים על אדמה יציבה. "לא בונים מגדל בתוך רעידת אדמה".