לתקן את השכחה על פי רבי נחמן

מה הקשר בין זיכרון התורה לחודש תמוז, על איזה יסוד עברו עובדי העגל, ולמה אנחנו צמים. הרב ארז משה דורון.

הרב ארז משה דורון , י"ז בתמוז תשע"ד

להמשיך זיכרון בתמוז
להמשיך זיכרון בתמוז
פנימה

"זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג, כב) חותם הנביא מלאכי את דברי נבואתו, הלוא היא הנבואה האחרונה שעתידים בני ישראל לשמוע עד עת הקץ האחרון. ומגלה לנו רבי נחמן מברסלב כי "זכרו תורת משה" ראשי תיבות תמוז בכתיב חסר (תורה רי"ז בליקוטי מוהר"ן).

מהו הקשר בין זיכרון התורה לחודש תמוז?
בי"ז בתמוז ירד משה רבנו מהר סיני ולוחות הברית בידו. ומשנראה לעיניו עגל הזהב שעשו ישראל, פרחה הקדושה מלוחות הברית ואז הפכו כבדים מנשוא על ידי משה והוא השליכם לארץ ושברם (וזהו אחד הטעמים לאבל ולצום בי"ז בתמוז).

ואמרו חז"ל: "אלמלא לא נשתברו לוחות הראשונים, לא נשתכחה תורה מישראל" (מסכת ערובין דף נ"ד).

מדוע? שהרי כתוב "והלֻחֹת - מעשה אלֹקים המה, והמכתב - מכתב אלֹקים הוא חרות על הלֻחֹת" (שמות לב, טז).

כלומר, גם אבן הספיר שממנה היו עשויים לוחות הברית וגם האותיות שנחקקו בה היו מעשי ידי בורא עולם, ומשום כך לו היה משה מוסר אותם לוחות קדושים בידי ישראל, היה כוח קדושתן של האותיות החקוקות באבן הספיר נחקק ונחרת גם על לב כל איש מישראל. ועל ידי זה, לא היו דברי התורה נשכחים מלבם לעולם.

ומאחר שבעטיו של חטא העגל שיבר משה את הלוחות, שוב לא היה כוח בלוחות השניִים - מעשי ידי משה - לפעול את פעולת החריתה בלב ישראל בעוצמה כה רבה, ומשום כך יכול כוח השכחה לשלוט גם בדברי התורה.

"ואז בתמוז", מורה רבי נחמן, "צריכים להמשיך זיכרון - לתקן את השכחה". בכדי לתקן את השכחה יש לנסות ולהתחקות על שורשיה. ואלו, כאמור לעיל, מתחילים בחטא העגל.

מה למעשה ניסו להשיג החוטאים בעגל?
משה עדיין לא שב מן ההר שעלה אליו לאחר ההתגלות הנשגבה של מתן תורה. ובין המצפים עד בוש לבואו התעורר הרצון לראות, לחוש, לשוב ולחוות את נוכחותו של האלוקים עלי אדמות. "קום עשה לנו אלוקים" קראו אל אהרן.

ומה הייתה באמת טעותם?
טעות איומה, שהרי כבר בעשרת הדיברות כתוב "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ, ד) ובכל בוקר בסיום תפילת השחרית אנו אומרים "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל" (מתוך שלושה עשר עיקרי האמונה).

על היסוד הזה באמונה היהודית עברו עובדי העגל. הם חפצו ליצור דבר מה מגושם ומוחשי הניתן למישוש ולראייה שייצג את האלוקים עלי אדמות.

קשה היה להם להסתפק בתפיסה המופשטת, חסרת הגבולות של אלוקי עולם ומשום כך ניסו לצמצם תפיסה זו לגבולות הנתפס והמוכר להם. וזהו הנקרא בלשון חכמים עבודה זרה, וכלשון הרמב"ם: "עיקר הציווי בעבודת כוכבים שלא לעבוד אחד מכל הברואים... ואף על פי שהעובד יודע שהשם הוא האלוקים" (הלכות עבודת כוכבים פרק שני סעיף א').

ומאותו רגע שהתגשמה תפיסתם את האלוקות כמהותו הגסה של החומר - העגל, ממילא נעלם גם אותו כוח רוחני אין-סופי ששרה בלוחות והם הפכו מגושמים, כבדים וברי שבירה.

ולא רק אז בזמנים קדומים התעורר בבני אדם הרצון לגשם ולהשפיל את האלוקים ודברו. נטייה זו קיימת אף בלִבנו, והיא זו שמעכבת ומונעת בעדנו להתוודע אל בורא העולם ולגעת במהותה הפנימית, האמיתית, של תורתו.

המאמר המלא פורסם במגזין פנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן