"אני לא חי מהאוכל, אני חי על התורה"

"אם נהיה כאיש אחד בלב אחד, ננצח. אם נהיה מפורדים, כל הר של שנאה יוכל לנו חלילה" הרבנית צביה אליהו על התורה של הרב ועל תורה נשית

הרבנית צביה אליהו , י"ט בתמוז תשע"ד

מתן תורה כל השנה
מתן תורה כל השנה
פנימה

מתן תורה היה לפני שלושת אלפים שנה, אבל הוא ממשיך להתקיים עד היום הזה. מכיוון שלא פעם אחת בלבד ולא ביום אחד בסיוון לפני אלפי שנים ניתנה תורה, אלא היא ניתנת כך בכל יום ויום. לכן נאמר: "בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים", הכוונה לדברי תורה.

 הקב"ה נתן את הלוחות למשה, ולמחרת עלה משה אל האלוקים ושהה שם ארבעים יום וארבעים לילה. לחם לא אכל ומים לא שתה - כי כשלומדים תורה אין צורך בדברים גשמיים. וד' גילה לו את כל התורה כולה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וגם דברים שעתידין להתחדש על ידי חכמינו

כאיש אחד בלב אחד

פעם שאלתי את הרב למה הוא אוכל מעט כל כך. "אני לא חי מהאוכל שלך", הוא ענה. "אני חי על התורה. ורק כדי שתדעי שאני קצת בן אדם, אז אני אוכל קצת".

מתן תורה ממשיך להתקיים מאב לבן ומרבנים לתלמידיהון עד היום הזה, שנאמר: "את הדברים האלה דִבר ד' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לֻחֹת אבנים ויתנם אלי" (דברים ה, יט). ופירש רש"י: "ולא יסף" - ולא פסק. המשכיות מתן תורה מתבטאת בכך שהתורה ניתנת בכל יום ויום גם מצִדנו - בתלמודי תורה, בישיבות, בבתי ספר. 

"בחֹדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט, א). מפרש רש"י: מדוע כתוב "ביום הזה", הרי היה צריך להיות כתוב ביום ההוא? אלא ללמדנו שבכל יום ויום יהיו דברי התורה בעיניו כחדשים, כאילו ניתנו היום מסיני.

באחד לחודש סיוון, בראש חודש, חנו בני ישראל במדבר מוכנים לקבל את התורה. ונאמר שם: "ויִחן שם ישראל נגד ההר" - כאיש אחד בלב אחד. לאמור לנו שגם כשיש שנאה נגד עם ישראל - אם נהיה כאיש אחד בלב אחד אנחנו ננצח בע"ה. 

אבל אם אנחנו ברפידים, כמו שכתוב: "ויחנו ברפידים" – מפורדים, איננו ראויים לקבל תורה, וכל הר של שנאה שיש נגדנו, חס וחלילה, יוכל לנו. עלינו להיות תמיד כאיש אחד, כלשון "ויחן" – בלב אחד. ואז גם קיבלנו תורה, והתורה והאחדות בינינו ישמרו ויגנו עלינו, אמן. 

קצת על מקום האישה במתן תורה.

מכיוון שהנשים פטורות מלימוד תורה, אין לחשוב שאין להן חלק במתן תורה. התורה הקדימה את נוכחותן ושותפותן של הנשים במתן תורה.

אמר ד' למשה: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל". בית יעקב - אלו הנשים, ובני ישראל - אלו הגברים. ומובא במדרש שהקדים את הנשים על הגברים, משום שהתורה הועידה להן תפקיד מרכזי בבית היהודי בעניין חינוך הבנים והבנות וקיום בית של תורה, בית שכל הליכותיו מתנהלות לפי חוקי התורה ומצוותיה

במציאות, עקרת הבית - עיקר הבית - היא שמגדלת את הילדים ונמצאת איתם רוב שעות היום. היא הדוגמה החיה לעיני הילדים בקומם בבוקר, בתפילה, בהתנהגות, בשמירה על כשרות הבית וטהרתו. האב עוזב מוקדם בבוקר לעבודתו או ללימודו, ונמצא שהאֵם היא האחראית להראות להם את הדרך שילכו בה.

כשהם גדלים, נמצאים הבנים יותר עם האבות אשר ממשיכים להכין אותם לייעודם - ייעודו של עם ישראל - להיות ראויים להיקרא אור לגויים, ממלכת כוהנים וגוי קדוש. 

המאמר המלא פורסם במגזין פנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן