בנות שנה ב' בביה"ס "מזמור" שבגבעת וושינגטון, לומדות בקורס אינטרפטציה עם רונה קינן.

במשך השנה הן נדרשות לבצע משימות שונות כמו: משימת חזרה לילדות - לקחת שיר שעובר במסורת במשפחה ולתת לו פרשנות משלהן, או לבצע שיר בדואט. בשיעורים אחרים הן נדרשו לתת ביצועים לשירי רוק או לקלאסיקות ישראליות. את התוצאה המושקעת ראינו בשבוע שעבר, בערב שהרימו הבנות באולמי "הצוללת הצהובה" בירושלים.

זוהי אינה הפעם הראשונה בה מופיעות הבנות מול קהל, אך בכל זאת הופתעתי מהאיכות והרמה המקצועית המוקפדת של ההופעה. למרות העומס הגדול שבערב המעברים בין השירים היו חלקים, והבנות הופיעו בזו אחר זו במגוון סגנונות - מרוק ועד מזרחי, ומלועזי ועד מסורתי. הכלים גם הם מגוונים – מכלים קלאסיים כמו גיטרות ופסנתר, ועד לכלים הנחשבים לכאורה ל"מוקצה" במגדר הנשי – תופים, באס וקחון.

אהבתי במיוחד את הביצוע לשיר "סוף העונה" של גלי עטרי, בו הופיעו 3 זמרות לבושות שחור וענו כמקהלה לנגינת הפסנתר. הביצוע היה חותך וחד, וממש היה אפשר לחוש את ה'אימה' המובעת בשיר. גם הביצוע של אחת התלמידות לשיר "עבדים" של ברי סחרוף היה יפהפה. מהשיר עמוס הרוק הכבד בביצועו של סחרוף היא בחרה בביצוע מינימליסטי כשהיא מלווה ע"י רונה בבאס בלבד, והביצוע הזה נטול הרוק הכבד היה עדין ובוקע. גם הדואט שהושר בלאדינו לפיוט "צור משלו אכלנו" היה יפה ומרגש.

את המשימה של 'חזרה לילדות' ביצעו הבנות דרך השיר "על הדרך עץ עומד", והן שרות אותו ביידיש – השפה בו נכתב במקור. השיר, המספר על עץ שציפורים בונות עליו את קיניהן אך עוזבות אותו בבוא היום, התקשר לאחת הבנות המתעתדת להיות אמא בקרוב, והנימה האישית הזאת מוסיפה נופך אחר לערב הזה, שהוא לא רק מקצועי. גם שירה של הזמרת הבריטית איימי ויינהאוס "we only said goodbye" זכה לעיבוד אוריינטלי ומיוחד, וכבר מההתחלה היה נראה שהוא סוחף את כולן. הזמרת הביאה את עצמה בביצוע מאד אותנטי ומקצועי וזכתה לתשואות הקהל.

בכלל, היה משמח ומחדֵש לראות בנות דתיות שלא מתפשרות על ההלכה (הערב יועד לנשים בלבד), אך אינן מהססות לגעת בחומרים מוזיקליים שלא נגעו בהם עד כה במגזרנו. היה מסקרן לראות איך אחת הבנות עולה על הבמה כשהיא מודיעה לנו שהשיר הבא נכתב על רצח, אך היא מבצעת אותו בלי צרחות אימה כמו שהיה מתבקש אלא בעדינות (יחסית), כשהנושא הטעון מובע ע"י פסנתר. גם הביצועים לא נפלו ברמתם מביצועים אחרים ומוּכּרים, וראו שיש הרמוניה גדולה בין הבנות – הן מפרגנות אחת לשניה גם בלי לדבר הרבה, שרות יחד בעומק וברגש, והנגניות עושות את מלאכתן במקסימום האפשרי, בתופים, בגיטרות ובכינור.

כל אלה הובילו לשיא שהיה בסוף הערב, להדרן בו כולן עולות לשיר את הניגון של האדמו"ר הזקן "צמאה לך נפשי". לפני שהן שרות אחת הבנות מספרת מה גרם להן לבחור בניגון הזה: "באנו לעשות חזרות גנרליות בבית הספר בבוקר שלאחר מציאת גופותיהם של שלושת הנערים החטופים, ולא יכולנו להתחיל בחזרות. מתוך השטח עלתה הקריאה לשיר את הניגון הזה". וכמו הרבי בזמנו – כך גם עכשיו, בת אחת קוראת "צמאה לך נפשי", והבנות כולן – כמו החסידים, עונות לה במקהלה. היה חשמל באוויר כשרונה קראה: "כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך", והערב הסתיים בשיא הזה שמעט ממנו תוכלו לראות בוידאו שלפניכם.