ימים לא פשוטים עוברים עלינו. אזעקות, יירוטים, וצווי 8, אי וודאות וחרדה לשלום הקרובים. חלקנו מנהלים שגרה כמעט רגילה בין אזעקה לאזעקה. לחלקנו המרחב המוגן הוא השגרה של הימים הללו.
הורים רבים מתמודדים בימים אלו עם חרדות שעולות מצד ילדיהם וברצוני לרכז מספר נקודות שעשויות לסייע בהתמודדות זו.
ראשית, חשוב להבין שהילדים אינם יכולים לתפוס באופן מלא את משמעות המצב בו אנו נמצאים והם מקבלים פרשנות לגביו מאיתנו, המבוגרים. על כן תפקידנו לאפשר להם סביבה מוגנת מספיק, פיזית ונפשית, בה יוכלו להתנהל.
בהקשר זה, חשוב לשים לב למה שאנו אומרים לילדים או לידם, עוצמת הרגשות שאנו מבטאים ומה שאנו משדרים להם באופן לא מילולי. למשל, ככל שהזמן והתנאים מאפשרים כדאי לבצע את המעבר למרחב המוגן בטונים שקטים ובצורה מאורגנת.
לא ניתן ולא רצוי להכחיש בפני הילד את המצב. חשוב לספק לו הסבר בגובה העיניים ובמושגים שהוא יכול להבין, מבלי להרבות בפרטים.
אם הילד משדר חרדה יש להתייחס להיותו חרד בכבוד ולא לבטל אותה. החרדה היא תגובה נורמלית למצב כגון זה. אם אנו דוחקים בילד להפסיק לפחד אנו מאריכים ואף מגבירים את חרדתו. אם אנו מקבלים אותה אנו מאפשרים לה לדעוך.
לצד קבלת החרדה יש להעביר לילד את המסר כי כאשר אנו מקפידים על ההוראות אנו מוגנים. לילד אשר מסרב לצאת מהמרחב המוגן לאורך כל היום אפשר למשל להמחיש את הזמן שלוקח להגיע מהחלק המרוחק ביותר בבית ועד למרחב המוגן. אפשר לעשות זאת תוך כדי משחק וכמעין תחרות. אפשר גם לחשוף אותו בהדרגה ליכולת מסתגלת יותר. למשל- בתחילה לשבת ולשחק בתוך המרחב המוגן בסמוך לדלת ולאחר מכן מצדה השני – מבחוץ, ולאחר מכן במרחק של כמטר מהמרחב המוגן וכן הלאה.
ילדים פעמים רבות מגיבים בעצמה לעצם קול האזעקה. ניתן להסביר לילד שהאזעקה היא טובה והיא עוזרת לנו להתגונן. אפשר לשתף את הילד בתחושות שלנו כאשר אנו שומעים קולות אזעקה או קולות דומים. למשל: “גם כשאני שומע רעש של אופנוע אני נבהל לשנייה, ואז מקשיב יותר טוב ומבין שזה אופנוע".
מומלץ לשמור ככל האפשר על סדר יום קבוע אליו הילד יוכל להסתגל. ניתן גם לתת לילד תפקידים הכוללים אחריות כלשהי, כל ילד לפי גילו ויכולותיו, כדי שירגיש שליטה מסוימת על המצב ולא מנוהל על ידו. למשל- להעסיק את האחים הקטנים או להביא דפי ציור למרחב המוגן. הילד גם יכול לתלות במרחב המוגן ציורים או להשאיר שם משחקים כדי להפוך את המקום ליותר נעים. בועות סבון, משמשות לתפקיד כפול- הן לצורך משחק והנעמת הזמן והן להשגת נשימה איטית, מווסתת ומרגיעה.
חשיפה מוגברת למשדרי חדשות אינה מועילה. הילד מקבל דרכה תמונת מציאות מעוותת באשר לסביבה בה הוא נמצא - בשל האינטנסיביות הרבה של השידורים - והוא חשוף לתכנים שהוא אינו בשל להכיל.
משיחות עם הורים אני למד שהורים רבים מודעים מאוד לתפקיד שלהם בהרגעת הילד, אך אינם בטוחים כיצד להתמודד עם התנהגויות שונות עמן הם מתמודדים בשגרה בצורה טובה אך הופכות קונפליקטואליות יותר לאור המצב. למשל, האם הבכי של הילד כרגע הוא הבכי ה"רגיל" של פינוק שאני מכיר, או שהוא בכי של חרדה? מה אני עושה כשהילד רוצה לישון עמנו במיטה? על קצה המזלג ניתן לומר שאנחנו יכולים להניח לילד "ליהנות מהספק" ולהיות מעט יותר גמישים כלפיו בתקופה זו וככל שחולף הזמן ובהתאם ליכולותיו של הילד נוכל לעודד אותו שוב לתפקוד רב יותר, באופן מדורג.
חשוב לבחון האם הילד מתפקד בצורה טובה באופן כללי (הולך למסגרות, אוכל וישן טוב וסך הכל במצב רוח טוב רוב הזמן) או שהחרדה צובעת את כל יומו. במקרה הצורך, ניתן גם לפנות לאיש מקצוע להתייעצות.
שנדע כולנו ימים שקטים יותר בקרוב.
הכותב הוא פסיכולוג קליני, מכון שילה