ראיון מיוחד
'שרון אמר לי אני מבטיח 40 שנות ביטחון'

הרב הצבאי לשעבר, תא"ל במיל' הרב ישראל וייס, בראיון מיוחד על איום המנהרות, על העמל לזיהוי חללים ועל הונאת הביטחון שבהתנתקות.

עוזי ברוך , כ"ו בתמוז תשע"ד

הרב ישראל וייס
הרב ישראל וייס
צילום: איתן אלחדז

בראיון לערוץ 7 מתייחס תא"ל' במיל' הרב ישראל וייס, הרב הצבאי הראשי לשעבר, לתחושות הקשות בימים אלה של קרבות ברצועת עזה והמחיר כבד בחיי לוחמי צה"ל לצד ההתמודדות כרב צבאי עם מלאכת זיהוי נעדרים וחללים.

הרב וייס מספר על תחושותיו, תחושות של "כאב גדול על הנופלים ועם המשפחות" ועם זאת "הלב מתרחב אל מול ההישגים הצה"ליים ואחדות העם המתעלה ועל הנס הגדול שהתרחש בגלגול האלוקי הזה של רציחת שלושת הנערים ומשם אל חשיפת המנהרות הכל כך מסוכנות".

"אני מזכיר לכולנו מי האויב שניצב מנגד. האויב מבקש להשמיד להרוג ולאבד כמו שניסו אויבי ישראל הגדולים בעבר. לא מדובר על מישהו שמבקש לבנות ולהיבנות אלא לעקור נטוע, כפי שהיה אך לפני תשע שנים, וכל מה שהוא עושה נעשה במגמה להשמיד את העם הזה".

הרב וייס מדגיש ומציין כי "סיפור המנהרות הוא סיפור מצמרר שמייצר סימן שאלה על כל ההתיישבות של עוטף עזה, התיישבות שיושבת על המנהרות. זה גילוי נוראי, אבל ברוך ה' שגילינו אותו עכשיו ולא מאוחר מדי".

לשאלה אם גורם כלשהו נרדם בשמירה, כפי שסבורים רבים בימים אלה, משיב הרב וייס ואומר: "אני לא מבין את הניתוח הצבאי אבל המציאות קשה, כמעט בלתי נסבלת. גם אם ידעו שיש אבל לא בעוצמות ובהיקפים הללו. לא בסכנה המכוננת הזו.זה איום אסטרטגי על המדינה הזו. עזבנו את עזה, נעקרנו ממקומנו ומה הם עושים? לא בנו עץ ולא בנו בית אלא בנו מלחמה. זה הזוי".

הרב וייס מחדד את הדברים ומציע להיזכר בהבטחותיהם של מנהיגי ישראל בימים שקדמו לעקירה ולהתנתקות, הבטחות שלדבריו היו מרכיב משמעותי בהחלטתו האישית לקחת חלק בהתנתקות. "אני נזכר כעת באריק שרון שאמרתי לו 'אתה שנטעת מה ראית לעקור?'. הוא אמר לי 'אני מבין בביטחון ואני מבטיח לעם ישראל ארבעים שנות שקט'. כשראש ממשלה, מר ביטחון, אומר לרב הראשי לצה"ל שהוא מבטיח לעם שיהיו ארבעים שנות שקט, מה אני אמור להבין מזה? שלא יהיו ארבעים שעות ולא ארבעים שניות?".

כשנשאל הרב וייס אם כיום, במבט לאחור, יש בו צער על השתתפותו  האישית במעשה ההתנתקות, הוא משיב ומדגיש כי כל פעולותיו נעשו ובוצעו בהנחייתם ובהדרכתם של גדולי ישראל. "אני אומר את זה חזור ושנה. לא עשיתי דבר וחצי דבר על דעת עצמי. הלכתי לרב עובדיה יוסף זצ"ל והלכתי לרב מרדכי אליהו זצ"ל והם פסקו לי שאני חייב להמשיך ולעמוד בתפקידי. זה היה הפסק החד משמעי וגם הרב שפירא זצ"ל לא אמר לי לפשוט את מדי ולא לעזוב את הצבא. הוא אמר לי שצריך לעשות הכול כדי שההתנתקות הזו לא תתממש. שאלתי אותו אם המשמעות היא שאני צריך לעזוב את הצבא והוא אמר לי 'לא אמרתי לך את זה'. נהגתי על פי גדולי ישראל ועל פי ההלכה, אבל בין מרכיבי ההחלטה שלי היו אמירות ביטחוניות חד משמעותיות של המבינים בביטחון המדינה, אמירות שהתנפצו באחת באופן בוטה".

הרב וייס מספר על שינוי דרמטי של הציבור ביחס אליו. לדבריו הציבור מלטף כעת ולא תוקף, "אנשים מבינים היום שבבוטות של אז הם טעו, שלא אני הכתובת. לא אותי אמורים היו לסמן. גם הכתומים ביותר מבינים שלא אלי הייתה צריכה להיות מכוונת האש".

עוד הוא מוסיף ומציין כי היו המונים שאפילו הגיעו אליו כדי לבקש סליחה על היחס שנהגו כלפיו "וזה כל פעם מרגש אותי מחדש".

הרב וייס מציג דוגמא נוספת להתנצלות מאוחרת ומזכיר את הטיפול בנעדרי קרב סולטן יעקוב, סוגיה שעמל בה כשנה עד שהכריע שאינם בין החיים ומשפחת כץ תבעה אותו באופן אישי בעקבות הפסיקה הזו. הוא מספר כי באחרונה מתוקף תפקידו כחבר בית הדין לגיור הגיע אליו מועמד לגיור ואיתו נציג המשפחה המלווה שהתברר כי הוא אחיו של יהודה כץ."מיד אחרי הדיון הוא מחבק אותי חיבוק חזק ואומר לי 'הרב וייס, אני מבקש ממך סליחה. כל מה עשית עשית לשם שמים. אני מתנצל על מה שאמרנו וכעסנו אז'".

בהמשך הדברים מתייחס הרב וייס לסוגיה הכואבת של הכרעת היחס לנעדרים. זאת לנוכח הרגשות הסוערים סביב היעדרו של חייל צה"ל בקרבות ברצועת עזה. הרב וייס נשמר מלהתייחס למקרה הנוכחי על אף, שלפי דבריו ,אתמול היה במתקן החללים וראה את הרב הראשי לצה"ל רכון על הסוגיה יחד עם סגל עוזריו. "הם לא משאירים סדק של סימן שאלה ויושבים ימים ולילות על הסוגיה הזו. המערכת עסוקה בעניין עד צוואר על מנת לייצר מציאות של התרת הספק. אנחנו כואבים כל כאב ומלווים כל חלל ויודעים שיש כאבים שעומדים בראש הסולם כמו כאבה של משפחה שאינה יודעת את גורל יקירה".

הרב וייס נזכר בדבריו באסון הנגמ"ש בציר פילדלפי, אסון בו הוא עצמו הורה לחיילים להמשיך ולחפש את שרידי חבריהם גם בשבת וגם לנוכח הסכנה "והם כרעו על ברכיהם בקומה זקופה ואספו את כל מה שניתן", הוא אומר ומדגיש כי אין מקרה דומה לרעהו. "כל אחד יכול לדמיין את מה שעובר על המשפחה. אני משער שהם מלאי אמונה במאמצים שעושה הצבא ולכאב שכולנו חשים שהם כואבים. הרי כולנו פועמים באותו קצב לב. הם ממתינים בהמתנה דרוכה וכואבת".

בדבריו מדגיש הרב וייס כי שאלה שנשאל כיצד נוהגים במקרה שבו טנק או נגמ"ש מתפוצץ ואין זכר לחיילים שבו, שאלה זו אינה מדויקת במקרה זה. הרב וייס מתנסח בזהירות גדולה בשל מורכבות הסיטואציה הנוכחית "זו לא הסיטואציה שלנו", הוא שב ואומר אך מתייחס להתמודדות העקרונית במקרים מסוג זה, ומציין כי לצה"ל מכלול בדיקות שניתן לקיים על מנת לוודא את זהותו של חייל. בין השאר מדובר במכשיר מיוחד המזהה טביעות אצבע כבר בשטח ולתאם את הבדיקה מול אנשי הרב הצבאי הראשי ובכך ניתן להתיר ספקות מוקדם ככל האפשר, מעשה החשוב במיוחד לנוכח המציאות הקיימת כיום, מציאות שבה השמועות עוברות מהשטח אל העורף במהירות רבה ומייצרות תחושות קשות ומורכבות במדינה כולה ובמשפחות עצמן. "ככל שאנחנו מזדרזים בעניין הזה אנחנו גורמים לחסד אמיתי למשפחות".

לקראת סוף דבריו התייחס הרב וייס למוטיבציה הגבוהה שמקרינים חיילי צה"ל. הרב וייס נזכר בשאלה ששאל בעצמו רק אמש את אחד המתגיירים שהגיעו לבית הדין – מדוע הוא מבקש להיכנס לעם שמבקשים להסיר אותו מעל בימת ההיסטוריה? "כשאני אומר להם את הדבר הזה הם בוכים לנוכח הזכות העליונה שנפלה בחלקם להצטרף לעם היהודי. אנחנו עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. יש רוח אלוקית מרחפת מעל כשאנחנו אוחזים בידו המושטת של הקב"ה. אין לעניין הזה הסבר רציונאלי אבל זו איזו זעקה פנימית שקיימת אצל כל אחד ואחד, שהיא נשמה שבוערת בבערה אדירה אל מול הזכות שיש לנו להגן על עם ישראל. אין זכות גדולה מזו".