מרכז הרב: לוותר על החופש, לחזור ללמוד תורה

ראש ישיבת 'מרכז הרב', הרב יעקב שפירא, שיגר היום מכתב לתלמידיו וקרא להם להמשיך ללמוד בישיבה גם בתקופה שלאחר ט' באב.

ישי קרוב , ג' באב תשע"ד

ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב שפירא
ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב שפירא
צילום: פלאש 90

ראש ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב שפירא, שיגר היום (רביעי) מכתב לתלמידיו בו קרא להם להמשיך את זמן קיץ גם לאחר ט' באב - תקופה שבדרך כלל משמשת לחופשה.

המכתב המלא: 

"אחי ורעי, תלמידים ואברכים, אנשי החזית שבעורף

כולנו יחד במערכה על כבודו של עמנו ועל כבודה של ארצנו, כולנו עומדים בתפילה לשלומם של חיילנו שבחזית, להצלחתם ולשובם לשלום.

בביהמ"ד אנו נמצאים בסיום זמן קיץ, אמנם אין התורה מצוות עשה שהזמן גרמא, אולם גם למשה רבינו ניתנו הפסקות להתבונן בין פרשה לפרשה. ובכל זאת במציאות העכשווית, שכל הארץ חזית, אין מפטירין כדאשתקד והזמן גרמא להוסיף ולהמשיך את ביצור כוחה ועוזה של כלל ישראל, בתורה ובתפילה, לזמן זמנים, טובא.

מרן הרב זצ"ל הוציא את ספרו ריש מילין בזמן מלחמת עולם הראשונה (שעכשיו מלאו לה מאה שנה) ושם כותב: בזמן שהחיים נופלים במהמורות המלאות מחשכי רשע ותוהו, אז העולם הגלוי מתנודד, סדריו מתערבבים, ואם יהיה האדם יונק את לשד חייו הרוחניים רק מהצד הגלוי שבאוצר החיים, דלדול נורא מוכן לבוא עליו ולשדוד ממנו את כל עמדת תומתו, ואז כדי להחזיק את המעמד, יבוא התור של הצימאון הבוער אל התוכן הנעלם, אל הסקירות הפנימיות, שהן מתנשאות מעל לשטח הגלוי שבחיים, שבהן לא נגעה יד המהומה העולמית... וע"כ בא הלחץ לכותב הטורים הללו, לרשום את רשמי המחשבה אשר למדרש האותיות, דוקא בזמן הזה. עכ"ל.

וכל אחד לפום דרגא דיליה ישתדל לירד לעומק השיתין, לדלות מעומקה של תורה. לירד לעמקיה ולעלות במעלותיה. ולהבין את סתריה, כפרש"י במס' סנהדרין: למיימנים בה – הטרודים לדעת סודה.

וכך גם בעניינים שב"א לחברו, לירד לעומקים, כאמרתו של הרב חרל"פ זצ"ל, שצדיק אמיתי רואה לעומק את הטוב שבכל יחיד, על אף המסכים, סגולת ישראל שניתנה לנו ולאבותינו.

כשם שישנן מחילות תת קרקעיות, וישנם עמקים באדמה ובעולם, כך ישנם גם עמקים שבנפש, לך עמי בא בחדריך, ישנה גם תובנה מתוך התבוננות הנובעת ממעמקי הנשמה, ממעמקים קראתיך, הקב"ה קורא לנו לצאת מן השטחיות ולירד לעומקן של דברים. הקב"ה עצמו חתר חתירה תחת כסא הכבוד, למנשה, כדי שתקובל תשובתו. וגם חזקיהו המלך קרא לד' מקירות לבו. "שועתינו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות"

הקב"ה אוזר ישראל בגבורה, בגבורה אלוקית, על ישראל גאותו, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד' ואשר חרב גאותך. על כולנו להתלבש במידת הגבורה. גבור כארי לעשות רצון אבינו שבשמים. גבורת הארי היא הגבורה הטבעית, גבורה שבנפש, (מצות ראיה א') כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. ובשפ"א שם: אפילו בשעת שיפלות, כשהוא שוכב, הוא כארי ולביא. זוהי גבורה טבעית תמידית.

ובכלל מדת הגבורה כותב מרן הרב זצ"ל בספרו מוסר אביך פרק ג': בכלל מדות הנפש המחויבות אל השלמות היא ג"כ מדת הגבורה, שהיא גבורת הנפש... ומכלל מדת הגבורה, שכל דבר שכבר הסכים בנפשו שצריך להשתדל בו מצד חובת שלמותו, תהיה ההסכמה חזקה אצלו... כי בלא מדת הגבורה, אמנם באותה שעה תתיישב הנפש מיראת ד' וחיוב זהירות המצוות, תתלהב רוחו לשקוד בתורה, וצריך שמדת הגבורה תשלוט בנפש שכל מה שהחליט להתעסק בו בטוב לה, תאחז בו ולא תרפהו. עכ"ל. דהיינו שאותה הסכמה ראשונית בהכנסו לשלימותו בעבודת השם, לא תחלש, אלא שתישמר בידו באותה בהירות ורצון גם לתקופה שלאחריה, ללא שינוי, וזו בכלל מדת הגבורה.

גם יהושע בין נון נצטוה חזק ואמץ, הן ביחס לכיבוש א"י והן ביחס ללימוד התורה, וכתב שם המלבי"ם כי הלשון חזק – ואמץ בא לבטא את הצורך לשמור את הכח הראשוני והעוז גם למשך הזמן שלאחריו, ללא שינוי ורפיון, ע"ש.

ובחזית שבעורף מגבירים את רוח ישראל, תנו עוז לאלוקים, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, אז יש כח בידי משה להרים את ידו – וגבר ישראל. (כפות תמרים לר"ה) והרואה אבן שישב עליה משה מברך.

ובמלחמה זו, עיני כולנו נשואות כלפי מעלה, ומתפללים מקירות לבנו, שאותה אחדות, אותה תרופה שהקדימה הקב"ה למכה, תלווה את כולנו ותסוכך עלינו בכנפיה. לסייע לצבאות ד', חיילי צה"ל, לשבר זרוע הרשע, זמיר עריצים, ימין ד' עושה חיל. וכ"א במקומו ובשליחותו, יהיה גם שליח דידן וגם שליח דשמיא, להוסיף עוז – ואין עוז אלא תורה, המרוממת את רוח נשמת האומה, וכולנו מושכים כולם יחד מזה אחד ומזה...

גדור פרצת צאנך ושים רווח לעדר. ותבנה למו גדר מזה וגדר מזה, ותנקום דם עבדיך מאויביך עד תומם, לדעת מה זה ועל מה זה.

כל זמן מאיר בתכונתו – כך כתב מר"ן הרב זצ"ל להרב חרל"פ זצ"ל באגרת התשובה. ואורות הזמן הזה – כפי שמתבטא באחדותם וגבורתם של ישראל, יאירו אלינו מקצה המנהרות אורות שיאירו על ציון מאותו האור הגנוז, שגנזו הקב"ה בראשית הבריאה – בתורה. אותם האורות יאירו לנו את נר ד' נשמת אדם, להאיר אורות מאופל, לראות את יד ד' העושה חדשות, בעל מלחמות... אור חדש על ציון תאיר. להמשיך את מידת הגבורה, בתורה, במידות, בתפילה, ובלב אחד כאיש אחד בתפילה "וגבר ישראל", שלא יפקד מאתנו איש. וכ"א ישוב לשלום לביתו".