הססנות שגרמה לשריפת תחנת משטרה

פרשת שריפת תחנת המשטרה בהר הבית על ידי מתפרעים ערבים עברה בדממה מתחת לרדאר התקשורתי והציבורי.

מטבע הדברים, מבצע 'צוק איתן' והלחימה בעזה תופסים את מלוא תשומת הלב התקשורתית, אך ללא ספק מדובר באחד המחדלים החמורים ביותר של המשטרה, ומשטרת הר הבית בפרט.

ביום חמישי שעבר צבאו פורעים ערבים על רחובות מזרח ירושלים, העיר העתיקה והר הבית. היה זה 'ליל אל-קאדר' המציין את סוף חודש הרמדאן, יום שעל פי המסורת המוסלמית יש בו אושר והרמוניה כלל עולמית. המתפרעים הערבים לא חיפשו הרמוניה אלא מלחמה עם השוטרים.

פריסת השוטרים באזורים היהודיים בבירה נמצאת בימים אלה בשיאה בגלל המתיחות והמיני-אינתיפאדה שנוצרה בעיר מאז חטיפת שלושת הנערים ורצח הנער הערבי.

כוח המשטרה בהר הבית באותו יום היה מצומצם, ולא היה יכול להתמודד עם גל האלימות ששטף את סמטאות העיר העתיקה. המתפרעים הערבים זרקו מכל הבא ליד לעבר עמדות השוטרים. הם ירו לעברם זיקוקים, אבנים ועוד.

בשלב מסוים החליטה המשטרה להורות לכוח בהר הבית לסגת. הדילמה במשטרה הייתה כבדה: לעצור את ההתפרעות במחיר עשרות הרוגים ערבים, או לאפשר להם פורקן של כמה שעות. המשטרה בחרה באפשרות השנייה שכללה את שריפת תחנת המשטרה בהר הבית, שריפת ציוד משטרתי, גניבת מסמכים ומחשבים וציוד משטרתי ותליית דגלי אש"ף וחמאס מעל תחנת המשטרה.

"השוטרים לא אשמים"

"25 שנה אני מלווה את הר הבית, ואני מתקשה לזכור אירוע כזה. המשטרה תפסה את הרגליים וברחה", מספר יהודה גליק ל'בשבע'.

בשנים האחרונות יש התבססות של חמאס והפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בהר הבית. גליק אומר שהחדירה של הגורמים הללו מורגשת על כל צעד ושעל בהר. "אנחנו מזהים מזה כשנתיים ויותר נוכחות של מסיבית של התנועה האסלאמית הצפונית בהר הבית. יש אנשים שיושבים שם והתפקיד שלהם הוא להפריע לכל יהודי שעולה להר הבית, הם מקבלים על זה משכורת. אם פעם אנשי הוואקף היו מזוהים כאנשי פת"ח, כיום הגורם השולט בהר הוא התנועה האסלאמית והחמאס. אנשי הרשות הפלשתינית כבר חטפו מכות בהר הבית מהגורמים הללו. לצערי המדיניות הישראלית היא לטמון את הראש בחול".

ניצב בדימוס אריה עמית, לשעבר מפקד מחוז ירושלים, ראה את התמונות מהר הבית וקבע כי מדובר ב"ביזיון". עם זאת, הוא אומר ל'בשבע' שהאשמה היא לא בשוטרים שקיבלו את ההחלטה אלא במדיניות שמתווה המדינה בכל מה שקשור לביטחון הפנים בירושלים והר הבית בפרט. "המשטרה תקועה בין הפטיש לסדן", אומר עמית. "היא לא מקבלת הנחיות מהשלטון כי השלטון מפחד לתת הנחיות בהר הבית, וברור שהחלטותיו של מפקד המשטרה במקום הן במטרה לעשות ככל שהוא יכול לשמור על השקט ולא להיגרר למהומות. הוא לא אחראי לאסטרטגיות של מדינת ישראל. יש כאן ניגוד אינטרסים בין האינטרס המדיני לאינטרס של מפקד המשטרה. המשטרה רוצה לפעול ביד חזקה אבל המדינה מעדיפה לעבור את היום בשקט. אנחנו הולכים ומאבדים שליטה, אגב, לא רק בהר הבית ולא רק במזרח ירושלים אלא גם בגליל ובנגב".

המשמעות של שריפת התחנה בהר הבית, קובע עמית, היא אובדן ריבונות של המדינה במקום הקדוש. "המדינה צריכה להחליט על אסטרטגיה לטווח ארוך ולא להפסיק באמצע הדרך, כפי שמסתמן בעזה. שריפת התחנה בהר הבית היא הסממן המובהק ביותר לאיבוד הריבונות הישראלית בהר. הרי כיצד באה לידי ביטוי האמירה שאנחנו ריבונים בהר? אמירה שלדעתי היא סיסמה שאין מאחוריה כלום, אבל בכל זאת, הגוף היחיד שנמצא על הר הבית זה רק משטרת ישראל. אם המשטרה לוקחת רוורס ואפשר לשרוף את התחנה - סממן השלטון היחיד במקום הזה - אז ככה אנחנו נראים".

עם זאת, גורם ביטחוני בירושלים אומר ל'בשבע' כי טקטית ההחלטה להסיג את הכוחות הייתה נכונה. אם הייתה מחליטה המשטרה לפתוח באש, המשמעויות בעת הזו היו קטסטרופליות. "צריך להבין את המשמעויות של לא להסיג את כוחות המשטרה אחורנית. אם השוטרים היו מקבלים פקודה להישאר ולמעשה לירות על מי שמתפרע, התוצאה הייתה 20 הרוגים", אומר הגורם הביטחוני, "זה אומר אינתיפאדה בכל הארץ, כשבדרום מתחוללת מלחמה. הסגת הכוחות אחורנית כאשר השוטרים מאבטחים את האזורים שבהם מתגוררים יהודים היא אמנם החלטה שנראית גרוע מאוד, אבל היא הצילה חיים ופיגועים עתידיים. עם המתפרעים המשטרה כבר תדע לסגור את החשבון".

"אותי זה לא מפתיע", אומר ל'בשבע' חבר מועצת עיריית ירושלים אריה קינג. "השוטרים לא אשמים במחדל, הם מקבלים הוראות מלמעלה. אהרונוביץ' כובל את ידי המשטרה. שוטרים מספרים לנו שכובלים להם את הידיים והם לא יכולים להילחם. מג"בניקים במילואים אמרו לי שהם לא זוכרים שהתקיפו אותם באבנים או בקבוקי תבערה בתקופת הסדיר והם לא הגיבו. ההבלגה הזאת מתפוצצת לנו בפנים. במקום לכסח - מבליגים".