לקבל את השינוי...

מי לא רוצה רכב חדש? מי לא רוצה לגור בבית קרקע גדול עם חצר וגינה? ניסינו, ואנחנו עדיין עובדים על זה, לראות את הטוב שבשינוי.

רעות לוי , ז' באב תשע"ד

לא קל לשנות
לא קל לשנות
רעות לוי

למי קל לשנות?

נכון, זה בהחלט לא קל...

זה התחיל ביום שני שאחרי התאונה, שהיינו צריכים לעכל את העניין שמה שהיה עד כה בחיינו, לא יחזור להיות, ההווה הולך להיות קשה והעתיד לוטה בערפל...

המזוודה של שבת מונחת על הרצפה, פתוחה. הבגדים שלנו מבולגנים בתוכה, בגלל הטלטלה שעברה המזוודה בתאונה.

אני מרוקנת את המזוודה לארון שהוקצה לנו בבית הורי. מגיעה לבגדים של איתן מיכאל. נעצרת, ממששת אותם, מריחה את ריחו, מדמיינת את גופו השמנמן לבוש בבגדים, ומניחה אותם בשקית בצד... אינני יודעת מתי והאם הוא ילבש אותם שוב...

לוקח זמן לקלוט שאני כנראה לא אחזור לעבודה שכל כך אהבתי ושהייתי דמות מאוד דומיננטית שם, קשה לקלוט שצריך לקנות רכב חדש, לאחר ששימש את אבי בעלי יותר מעשר שנים... לא ידוע כמה זמן נשהה בבתי חולים, האם איתן מיכאל יתעורר... מה יהיה מצבו... האם יתפקד... כמה יתפקד...

נוסעים על אוטומט בכל יום לבית החולים, שיגרה שונה. יושבים לידו, מדברים ומלטפים.

עוברים לאלי"ן, שיגרה חדשה, במקום ללכת לעבודה, יורדים איתו לטיפולי פיזיוטרפיה, תקשורת, ראייה...

וכל הזמן המחשבות רצות וחושבות על העתיד ועל מה שעוד נצטרך לעבור...

לאחר שלושה חודשים, אומרים לנו שכבר אין מה לעשות איתו בבית חולים שיקומי, כי הוא לא חוזר למצב של הכרה מלאה. אז הפתרון הוא לקחת אותו הביתה...

אני ישר אמרתי: "ברור", כמה רציתי לראותו בבית ישן במיטה שלו, ולא לעבור בכל לילה ליד מיטתו ולראותה ריקה ולהרגיש איך הלב נצבט מגעגועים לילד המתוק שלי.

אבל אז התחלנו לעלות תהיות בקשר ללקיחתו הביתה: אנחנו גרים בקומה שנייה, אי אפשר להמשיך לגור שם, צריך לעבור לדירת קרקע, מה ניתן לו לאכול, באיזו מסגרת הוא יהיה, הרי צריך מסגרת מיוחדת, ולא מעון לילדים רגילים.

שוב פעם שינויים שצריך להתרגל אליהם.

אבל לא נפלנו ברוחנו, תוך שלושה שבועות מצאנו בית קרקע מקסים, תוך יום פרקתי את כל הארגזים, כולל עציצים תלויים ותמונות על הקיר, כדי שילדיי הגדולים לא ירגישו את הקושי שבמעבר.

בכל הזמן הזה ראינו את יד ה' המכוונת אותנו לעשות דברים בעל כורחנו, אבל דברים שתמיד רצינו לעשות...

מי לא רוצה רכב חדש? מי לא רוצה לגור בבית קרקע גדול עם חצר וגינה? ניסינו, ואנחנו עדיין עובדים על זה, לראות את הטוב שבשינוי, את התהליך שאנחנו עוברים שהוא כל כך לטובתנו.

את הבית אורזים,
ובלב עצובים,
לא כך רצינו לעבור בתים.
עוד ארגז נסגר ובתוכו חפצים,
שזיכרונות יפים אוגדים,
של משפחה מאושרת עם שלושה ילדים,

בריאים, שפתאום בשנייה אחת השתנו להם החיים.
הלב ממאן לעזוב את החיים הקודמים,
אך השכל דוחף לעשות שינויים.
עוד שקית נסגרת ונקשרת בחוטים,
סוגרת עוד מעגל ופותחת חיים חדשים.
עברו רק שלושה חודשים,
והשינויים כה רבים.
עצב מהול בשמחה מרגישים,
ואת החיים משדרגים.
כנראה אנו הפשוטים, להישאר במקומנו רוצים,
אך מישהו שם למעלה אב כל הברואים,
רק חפץ להיטיב בכל מיני אמצעים.
נבחר איתן מיכאל היקר, ואיתו אנו מתמודדים,
אך גם בזכותו מתחזקים,
ושהכול לטובתנו מאמינים,
ורואים.
הבית עמוס בארגזים,
ואת הלב בתקווה ממלאים,
ערמות ערמות עורמים,
וחיים קודמים עוזבים, ולתקופה חדשה נכנסים.

בשבוע של התאונה פנו אלינו כמה רבנים שנחליף לבנינו את השם, לשם חזק יותר מ"שחר מיכאל". לי היה מאוד קשה לעשות זאת, לעבור עוד שינוי כזה גדול. איך נודיע לכולם, איך אנחנו נתרגל לשם זה?

אבל עם הזמן, ועם כל זה שראיתי כמה השינויים יכולים להיות דרך סלולה למשהו טוב, הסכמתי גם לזה, והחלפנו לו את השם ל"איתן מיכאל", כפי שברך בלעם את עם ישראל "איתן מושבך", תהיו חזקו היכן שאתם.

מכיוון שעבודתי הקודמת הייתה רחוקה מרמלה, לאחר התאונה חיפשתי עבודה ברמלה, כך שאוכל לקבל את איתן מיכאל כאשר הוא חוזר מהמעון. בסיעתא דשמיא גדולה מצאתי מקום קרוב לבית, מרחק הליכה, ובסיום עבודתי עוד יש לי קצת זמן לנוח לפני שהילדים חוזרים. לא חלמתי על "תנאים" כאלה טובים...

ואם הייתי נשארת באותה עבודה לא היה לי הזמן להיות הרבה עם ילדי, לכתוב טורים המחזקים אנשים רבים, להעביר שיחות חיזוק לנשים וללמוד להיות מאמנת.

אז תודה לך ה' על השינויים הרבים בחיי, על הכוח שנתת לי לראות את הטוב שבהם, לשנות את הדפוס שהרבה מאתנו אוחזים בו, שלא קל לשנות...

נכון, לא קל, אבל הכל בראש ובעוצמת האמונה...

רעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. עובדת בקידום נוער בעיר. אם ל-3 ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות. reutkoch@walla.co