בימים אלה, אנחנו מציינים 100 שנה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. רצף האירועים שהובילו למלחמה התחיל כחודש לפני כן, והכרזת המלחמה הראשונה הייתה של אוסטרו-הונגריה נגד סרביה, ב-ה' אב.
אולם, מקובל על ידי ההיסטוריונים להתחיל את המלחמה בראשון לאוגוסט, שנפל באותה שנה בשבת תשעה באב, כאשר גרמניה הכריזה מלחמה על רוסיה. הכרזות מלחמה נוספות באו בימים שלאחר מכן, וצירפו למלחמה את צרפת, בריטניה ומדיונת נוספות, אבל בכל אופן, הימים האלה הם ימי הזיכרון למאה שנות מלחמת העולם הראשונה.
מן הסתם היה בתאריך התחלת המלחמה רמז מן השמיים על האסון הנורא שפקד את האנושות כולה ובכלל זה את עם ישראל, כתוצאה מאותם אירועים. מיותר לציין פה את השתלשלות האירועים, שהובילו קודם כל למותם של כ- 10 מיליון איש במהלך המלחמה, לכמות עצומה של פצועים ואין סוף טרגדיות אנושיות. ברור גם לכל ההיסטוריונים שמלחמת עולם הראשונה הולידה את המהפכה הבולשביקית, את מלחמת עולם השנייה ולכן, כל מהלך האסונות של המאה העשרים, מהם עם ישראל סבל באופן מיוחד, דרך השואה, כמובן.
דברים אלה ידועים אבל ראוי גם להתבונן לנזקים נוספים שנבעו מן המלחמה ושפחות ידועים, מחוץ לקהילת ההיסטוריונים.
אני רוצה כמובן לדבר על נושא המדיניות הכלכלית בעולם המערבי. מבחינה היסטורית, בסך הכל, המאה התשע-עשרה אופיינה בעיקר על ידי הליברליזם הכלכלי-חברתי, שהייתה הדרך המקובלת לחלק גדול ממדינות המערב, ובראשן בריטניה, צרפת, גרמניה וארה"ב. מובן שלא הכל היה מושלם אבל עדיין, "מדינת שומר הלילה" הייתה הדגם המוביל של מדינה שמתערבת מעט בחיי הכלכלה, והשוק החופשי שלט. למרות כל התככים הפוליטיים הבינלאומיים, מדינות שמו דגש על שלום ושיתוף פעולה ולכן, מאז סוף מלחמות נפוליאון ב- 1815 ועד 1914, לא היו הרבה עימותים יבשתיים משמעותיים באירופה, עם כמה יוצאים מן הכלל.
כתוצאה מזה, התקופה הזאת הייתה תקופה שזכורה לטוב, עם צמיחה כלכלית מואצת, שינוי רדיקלי ברמת החיים של ההמונים ושגשוג יחסי.
אמנם, כבר בתחילת המאה התשע-עשרה היו לא מעט הוגי דעות שגיבשו את תורת הסוציאליזם וגם בתקופה הזאת החל להתגבש המרקסיזם, בהמשך להשקפותיו של קרל מרקס ושותפיו. דווקא בשל התגברות השגשוג, התנועה הסוציאליסטית החלה לצבור תאוצה משום שעובדים התחילו להרגיש שיש להם כח, דבר שמקרס בעצמו חש בו, ובצדק.
ובכל זאת, למרות הישגים פוליטיים משמעותיים לתנועה הסוציאליסטית בגרמניה, צרפת ומדינות נוספות, ואימוץ של חלקים מסוימים של המדיניות שלהן, ערב פרוץ המלחמה ב- 1914, העולם עדיין דגל במידה רבה בליברליזם כלכלי, אם כי כבר פחות ממה שהיה המצב 50 שנה לפני כן.
מלחמת עולם הראשונה הפכה לנקודת מפנה בהיסטוריה הכלכלית של העולם משום שבפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית, המדינות החלו לנהל את המשק בצורה נרחבת. בגרמניה, צרפת, אנגליה, אוסטרו-הונגריה, איטליה ואפילו בארה"ב, וגם במדינות בנוספות, נוצרו מנגנונים של פיקוח על המחירים, פיקוח על הייצור, ובאופן כללי, חלקים לא מבוטלים במשק הפכו למשק מתוכנן בצורה ניכרת. קראו לזה "משק לשעת חרום" או "משק מלחמה". הייתה אז תחושה שהמדינה מסוגלת לנהל את המלחמה בכל ההיבטים שלה, ולא רק בתור צרכן של מוצרים שנחוצים לניהול מלחמה, כפי שהיה מקובל לפני כן.
האם הניסיון היה מוצלח? תלוי איך מסתכלים על זה. מבחינת הספקת תחמושת, כלי מלחמה שונים והספקת המצרכים הנחוצים לחיילים, בסך הכל, אי אפשר להתווכח עם זה שצבאות המדינות המעורבות במלחמה נלחמו במלחמה קשה וארוכה והתעשייה סיפקה את הסחורה. כלי משחית היו, בכמות ובאיכות שהעולם לא ראה לפני כן.
מצד שני, העורף סבל מאוד, אפילו אלה שהיו רחוקים מאוד מן החזית. כמובן שחלק מן הסבל נגרם כתוצאה ממאמץ המלחמה שגזל משאבים רבים, אבל לא רק. כישלונות התכנון המרכזי התקיימו גם אז ומאותן סיבות שעוד התבררו בהמשך, רק שמצב המלחמה הסתיר אותן.
התוצאה הייתה שהציבור לא הבין שחלק מן הקושי העצום שהוא חווה במהלך המלחמה נבע מפיקוח על המחירים ומן הפיקוח המרכזי על הכלכלה, דברים שנתפסו כהכרחיים בשעת חרום.
סוף המלחמה הביאה להסרת מרבית ההגבלות שהוטלו על הכלכלה במהלך המלחמה, חזרה לכלכלה ליברלית במידה רבה ובהתאמה, השגשוג חזר למדינות העולם, עד שהמשבר של 1929 (עליו כדאי פעם לדבר בצורה נפרדת) גרם למשבר כלכלי עולמי מחודש.
המשבר של 1929 היה בהתחלה משבר חריף יחסית אבל לא יוצא דופן. מאז ימי יוסף במצרים, אנחנו יודעים שיש דבר כזה שנקרא מחזור כלכלי, ומשברים תמיד היו וגם כן תמיד יהיו, ככל הנראה. ב- 1920, היה גם משבר כלכלי, אבל הממשלות לא התערבו והוא חלף די מהר.
מה שקרה בשנות ה- 30 הוא שהאידיאולוגיה הכלכלית-חברתית השלטת החלה להשתנות. תנועות סוציאליסטיות, קומוניסטיות, פשיסטיות ואחרות, טוטליטריות בחלקן, הובילו קו פוליטי של שליטת המדינה בכלכלה ובחברה, ומצאו הצדקה אידיאולוגית באירועי מלחמת העולם הראשונה.
בהקשר הזה, ראוי לזכור שמוסוליני היה מראשי המפלגה הסוציאליסטית באיטליה לפני שהוא הקים את המפלגה הפשיסטית. למפלגתו של היטלר קראו ה- NSDAP, כלומר המפלגה הנציאונל-סוציאליסטית של העובדים הגרמנים. להבדיל מן הדימוי של המפלגה הנאצית כמפלגת ימין, מדובר במפלגת שמאל רדיקלית ולאומנית, שהתחרתה במפלגה הקומוניסטית במידה רבה על אותם אנשים. דרך אגב, ניתן לקרוא נאומים של היטלר, שמצטיינים בתיעוב עמוק לעצם המושג של כלכלה ליברלית ומדברים בשבחה של הכלכלה המתוכננת. כל מנהיג קומוניסטי היה יכול לחתום על הדברים.
השנים שבין מלחמת העולם הראשונה והשנייה ראו את קריסת העולם הליברלי ותחילת ההנהגה של כלכלה מתוכננת, ריכוזית ופרוטקציוניסטית, מגמה שהתפשטה במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר אותם מנגנונים שהיו קיימים במהלך מלחמת עולם השנייה הוקמו מחדש, רק שביתר שאת. כל זה לא היה מתאפשר בלעדי ההשפעה האינטלקטואלית שהייתה למלחמת עולם הראשונה על חלקים מסוימים באליטות המערביות.
בסוף מלחמת העולם השנייה, רוב העולם כבר האמין בתכנון מרכזי, הרבה מעבר למה שהיה מקובל רק דור אחד לפני כן. כמובן שלאמונה הזאת היו השלכות מרחיקות לכת, כאשר כל המדינות החלו להנהיג התערבות ממשלתית הולכת וגוברת בכלכלה, עד שהמצב הזה החל לקרוס בשנות השבעים תחת העול המשולב של המיסים הבלתי נסבלים והרגולציה החונקת, מה שהחל תנועה בכיוון השני, בחזרה ליותר ליברליזם ושוק חופשי.
ישראל אף היא הייתה חלק מן ההיסטוריה הזאת, עם מפא"י הסוציאליסטית ולאחר מכן הליכוד, שהיה אמור לדגול בגישה יותר ליברלית, לפחות על הנייר.
בכל אופן, כל האירועים האלה התאפשרו כתוצאה מן ההשפעה ההרסנית שהייתה למלחמת העולם הראשונה. בלעדיה, סביר להניח שהמגמות הכלכליות הסוציאליסטיות לא היו מתפתחות כל כך, בוודאי לא איפה שהן הגיעו.
בין שאר האסונות שהאירוע הטרגי הזה המיט על האנושות, בתשעה באב, גם על זה אני בוכייה.
ראוי לזכור שלא פעם, צרות באות בצרורות, וזאת בהחלט הייתה אחת מהן.