הרהורים על יום מלא ריגושים

עוד מעט זה מגיע, הבוקר של היום הראשון לתחילת שנת הלימודים. כהורים לילדים ההתרגשות מלווה לעתים בחרדות מהבלתי נודע.

אורנה הראל - סטודיו C , כ"ג באב תשע"ד

תלמידים
תלמידים
פלאש 90

עוד מעט זה מגיע, הבוקר של היום הראשון לתחילת שנת הלימודים. התופעה מלווה אותנו הרבה מאוד שנים כילדים המתרגשים מהיום הראשון בכתה א', לאורך כל שנות הלימודים ואח"כ כהורים לילדים ממשיכים את ההתרגשות המלווה לעתים בחרדות מהבלתי נודע.

האחד בספטמבר הוא סמל לתחילת השנה לכל התלמידים ההורים והמורים הוא מלא ריגושים של כל בני הבית וכל אחד מנסה להסתיר את ההתרגשות ולהמשיך להתנהג רגיל אבל כל מי שמזדמן להציץ לבית מבין שכל הבתים בבוקר הראשון ללימודים סגורים בפני מציצים ומבקרים (יש כאלה שהכלל הזה תופס בכלל בכל הבקרים).

האימהות עדין לא נכנסו למסלול המזורז הנדרש מהן בפס ייצור הכריכים ובעיקר לבדוק מחדש מהם העדפותיו של כל ילד לארוחת העשר. המשימה הבאה ללמוד מהו תיק האוכל של כל אחד כדי לא לתת את הבננה למי שביקש תפוח ולהפך.

הלחץ מגיע לשיאו כשכל אחד עומד בדלת ונפרד לשלום והסופרוומן "אם השנה" טורקת את הדלת, נושמת עמוק ומתארגנת לצאת ליום העבודה שלה. מה רבה האכזבה ורגשי האשם של אותה האם שכאשר היא פוגשת אחה"צ את הילדים ורואה בתיקים את הכריכים המוקפדים שלה, מונחים ארוזים כפי שהניחה אותם בבוקר. את שואלת איפה טעית? אז זהו שלא טעית פשוט ביום הראשון ההתרגשות של הילדים מכל מה שקורא בבית הספר ובכתה, חשוב יותר ממה שאמא טרחה להכין בתיק האוכל.

אמא יקרה, שכחת שביום הראשון מתבררים כל סימני השאלה? מי המורים? מי החברים החדשים? מפגש עם החברים שלא התראו כל החופש וכיצד גדלו והשתנו? ביום עמוס חוויות שכזה מי בכלל חושב על אוכל?