להקשיב לעצמנו ולילדים

"אני נזכרת בכל הרגעים שלא הקשבתי לו, לא הייתי טוטאלית אליו. חשבתי רק איך לפתור במהירות את הבעיה ולחזור לעיסוקיי".

רעות לוי , כ"ה באב תשע"ד

ללמוד להקשיב
ללמוד להקשיב
רעות לוי

מקשיבים?

ישנם 3 סוגי הקשבה:

הקשבה פנימית – ברמה הראשונה תשומת הלב היא לעצמנו. אנו שומעים את האדם השני ומשליכים את דבריו על העולם שלנו. הזרקור הוא עלי.
הקשבה ממוקדת באדם השני- תשומת לה רבה לאדם השני תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהעולם החיצוני. שומעים את המילים אבל גם שומעים דברים עמוקים יותר- טון הדיבור, הקצב וביטוי הרגשות. שמים לב להשפעה של הדיבור שלך על האדם השני, מתמקדים בשיחה הפנימית של האדם השני.
הקשבה טוטאלית – הקשבה אחד לשני כאילו רק שניכם נמצאים במרכז היקום. כל החושים פועלים, ממוקדים והאינטואיציה פועלת כדי לקבל מידע שלא ניתן לתצפת עליו באופן ישיר.

בטח אתם שואלים מדוע אני מתחילה להעביר לכם חומר שאני למדתי בתור מאמנת.

אז כך. כאשר איתן מיכאל היה בטיפול נמרץ, הקשבנו לעצמנו, לצפצופים של המכונות, אך בעיקר הזרקור היה על ההתמודדות שלנו. כיצד נתמודד עם המצב, כמה כוח יש לנו, מהי רמת האמונה שלנו האם אנחנו בתאונה באמונה או טעונים באמונה?

דברנו המון עם איתן מיכאל, שרנו לו שירים, נגענו, ליטפנו, בקשנו שיצעק, שיבקש, שיבכה: "אמא, אני רוצה שוקו, שוקו" כמו שהוא היה מתעקש לפני התאונה, אבל לצערנו לא ראינו תגובה מהצד השני.

לאחר שעבר זמן מהתאונה, כאשר הבנו שהמצב הולך להיות לא פשוט וארוך מאוד ומייגע, עברנו להקשבה השנייה, מלחמה על השיקום שלו, רצון להקשיב לצרכיו, איך לקדם אותו, כבר היינו בטוחים בדרך שלנו, הרגשנו חזקים, הבנו שאנחנו בניסיון אך נצלח אותו ובגדול, הרגשנו שעכשיו צריך להיות ממוקדים בילד היקר שלנו, בניואנסים הקטנים שהוא משדר לנו, להבין אותו, את תנועותיו, תגובותיו, מתיחת הגוף, הנשימות המואצות כאשר אנחנו ניגשים אליו. אך עדיין היינו קצת עוד שקועים בהתמודדות, לעכל את מה שקרה, להבין שמה שהיה לא יחזור להיות, עוד בכינו, הצטערנו על הילד הנפלא שלנו שמתחיל עכשיו את התפתחותו מאפס.

ב"ה איתן מיכאל כבר עם עיניים פקוחות, מחייך, מזהה אותנו, חזר הביתה, הולך למעון שיקום, ילד מאושר.

ועכשיו אנו אמורים לעבור לשלב השלישי של הקשבה טוטאלית רק לו. אבל לצערי כאן יש לי בעיה.

איתן מיכאל מוציא קולות, אך אני מנסה להבין מה הוא רוצה ולצערי הוא לא יכול להבהיר לי את רצונותיו.

מנסה להיות טוטאלית לשיחה שלו איתי, אך התסכול צף ועולה...

מרימה עיניי לשמיים: "ריבונו של עולם, איזה ניסיון קשה נתת לי, הילד שלי רוצה משהו, מנסה לדבר איתי, ואני לא יכולה לעזור לו, אני לא יודעת מה יש לו. האם כואב לו, האם קולות אלו משדרים שמחה ואולי עצב, סתם דיבור עם אמא, או בקשה למשהו, כמה קשה..."

ואני נזכרת בכל הרגעים שלא הקשבתי לו, לא הייתי טוטאלית אליו ולשאר הילדים. חשבתי רק איך לפתור במהירות את הבעיה ולהמשיך בעיסוקים שלי, כעסתי שהוא מפריע לי ולא נתתי את תשומת ליבי אליו באופן מוחלט. חשוב שנקשיב למצוקותיהם של ילדינו, עד שהם פותחים את ליבם בפנינו.

נכון שלא חשבתי לרגע שאתחרט על כך, כי כולנו שקועים במרוץ החיים, אך כנראה הקב"ה בא ללמד אותי ואני שליחה שלו להעביר את המסר גם אליכם, בואו ננסה להיות ברמה השלישית בהקשבה לילדים שלנו, כי הם זקוקים לנו.

וכך אני מרגישה במצב שלנו עם איתן מיכאל:

"רק שפתיה נעות",
כך גם שפתיך המסותתות.
אני שרה לך "שיר המעלות"
ואתה מנסה להוציא קולות.
הן לוחשות תפילות.
אני מרגישה בעיניך תחינות,
ושהן אותי מזהות.
הלוואי וכבר תהיה איתנו,
ותגיד לנו מילים כדורבנות.
יש כל כך הרבה שאלות-
האם שתי עיניך רואות?
האם אתה אכן מזהה שאני אימך?
האם אתה מרגיש מה מצבך?
ומהי מידת פגיעתך?
שפתי נעות ויחד איתך ממלמלות,
בקשות,
רגשות,
מבקשות תשובות,
מותשות,
דורשות,
תחזור כבר אלינו,
מייחלות.

רעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. עובדת בקידום נוער בעיר. אם ל-3 ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות. reutkoch@walla.co