זנדברג בביקור במוקטעה
זנדברג בביקור במוקטעהפלאש 90

חברת הכנסת תמר זנדברג (מרצ) תוקפת את מדיניות החיסולים של מערכת הביטחון.

"פעם היינו מתביישים. בכירי ארגוני טרור היו נהרגים בתאונות מסתוריות ורשתות זרות היו מדווחות על מעורבותה של ישראל", נזכרת זנדברג. "אחר כך התחלנו לדבר בגלוי על 'ידינו הארוכה' ומי 'בן מוות', והיום החותמות האדומות 'חוסל' מככבות באתרי החדשות ובסטטוסים בפייסבוק אחרי התנקשות או נכון יותר הוצאה להורג ללא משפט".

לדבריה, מדיניות החיסולים מובילה למציאות גרועה יותר. "פעם אמרו לנו שמדובר בפצצה מתקתקת בדרך לפיגוע, ושמדובר בהצלת נפשות. היום מדיניות החיסולים התרחבה כל כך וגם נקמה היא לגיטימית. האם זה מציל נפשות? או אולי להפך? אומרים לנו שאובמה עשה את זה בעירק. ובאמת ראינו למה זה הוביל, למציאות גרועה יותר".

זנדברג טוענת כי הריגת בכירי החמאס מעולם לא חיסלה את הטרור ולא גרמה לפלסטיני להתנער מהחמאס. "רק היוותה עוד נקודה שחורה בספר הסכסוך ועוד תחנה של דם והרג.

"באופן ספציפי", היא מדגישה, "כל חיסול כזה מהווה כרגע לא יותר מקריאת אזהרה לתושבי הדרום בידיעה ברורה שמשמעותו מטחים כבדים של טילים שבניגוד להבטחות, גם אחרי הסיבוב הזה לא עומדים להיפסק''.

"צוק איתן": חיסול שלושה בכירי חמאס

דבריה של זנדברג מצטרפים למאמרו של איש השמאל הקיצוני, גדעון לוי, שהתפרסם אתמול בעיתון ''הערץ'', בו הוא מותח ביקורת על ההחלטה לחסל את שלושת בכירי החמאס ברצועת עזה.

"חישבו לרגע על תסריט נורא", כתב לוי, "החמאס מחסל חלילה את שרה ויאיר נתניהו — אשתו ובנו. נורא לא פחות: את רויטל ונדב גנץ — אשתו ובנו. מה היה יוצא לחמאס מהחיסול המזוויע הזה? ואיך היתה ישראל מגיבה עליו? נכנעת לדרישותיו? האם היתה דעת הקהל מתמתנת?

"האם היתה ישראל מוחלת אי פעם? ואיזו תועלת היתה צומחת לחמאס, אילו הצליח, חלילה — שוב נדגיש, חלילה — לפגוע בראש הממשלה או ברמטכ"ל עצמם? האם לא היה נמצא להם תחליף? האם היתה ישראל מתנערת מהנהגתה? מרכינה את ראשה בפני מחסלי מנהיגיה? האם היתה ממהרת לבנות להם נמל עמוק מים ובית נתיבות בעזה?".