בכלא עם ז'בוטינסקי ויאיר שטרן

ספרו החדש של ההיסטוריון זאב גולן פורס עדויות רבות של אנשי מחתרת שנכלאו מאחורי הסורגים, בין השאר לצד מנהיגי המחתרת.

שמעון כהן , ו' באלול תשע"ד

זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי
אתר הכנסת

מחתרות במאסר
זאב גולן
הוצאת יאיר,

בימים אלה יוצא לאור ספרו של ההיסטוריון זאב גולן 'מחתרות במאסר' ובו פורס גולן את מחקרו ארוך השנים בו ראיין יוצאי מחתרות רבים שסיפרו על ימיהם בכלא הבריטי, על התחושות החוויות והסיפורים שהפכו לספר שהשקתו תתקיים בעוד כשבוע וחצי במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר גולן על העבודה שקדמה לכתיבתו של הספר. גולן היה אז מדריך במוזיאון שלימים הפך למוזיאון אסירי המחתרות במגרש הרוסים בירושלים.

במסגרת זו נפגש בעוד ועוד יוצאי מחתרת שהגיעו עם נכדים ונינים כדי לספר להם את קורותיהם, על הימים בהם ישבו בכלא ולהראות להם את התאים בהם ישבו מאחורי סורג ובריח. גולן ראיין את אנשי המחתרת הללו ואסף עדויות רבות שהתקבצו לספר החדש.

בין המרואיינים, מספר גולן, היו כאלה שישבו בכלא יחד עם זאב ז'בוטינסקי, עם יאיר שטרן ואף עם השודד המפורסם אבו ג'ילדה. גולן מספר על מרואיינים שהפכו לידידיו ודרכם יכול היה להגיע למרואיינים אחרים שעד כה שמרו על שתיקה והאמינו שעדיין אסור לספר על הכול ומוטב שימעטו בדיבור. אחד מהידידים הללו הוא הרב משה סגל זצ"ל, התוקע בשופר במוצאי יום הכיפורים בכותל המערבי, מי שנכלא בעוון מעשה זה ובעקבותיו ולאחר מאסרו תקעו אנשי מחתרת מדי שנה במועד זה, בחלק מהמקרים בשליחותו של הרב סגל.

בשיחה עמו מספר גולן על סיפורי מאסרם של ז'בוטינסקי ויאיר שטרן. לדבריו היחס בין האסירים לז'בונטינסקי תמיד היה מכובד יותר מלשאר האסירים, "הוא יסד כבר אז את הגדודים של הלגיון היהודי, לחם ולמעשה ייסד את ההגנה על ירושלים".

גולן מציין כי ז'בוטינסקי נכלא לאחר שהגיע מיוזמתו לתחנת המשטרה על מנת לשחרר 19 מפקודיו שנכלאו ערב קודם לכן. הוא הודיע לשוטרים שהוא המפקד של האסירים ושישחררו אותם ויכלאו אותו במקומם. הבריטים אימצו רק מחצית מהמלצתו, אסרו אותו ולא שחררו את הלוחמים.

"הם לא עשו לו הנחות. כמו לכולם עשו גם לו תספורת ובדיקה גופנית. אני לא יודע אם זו הייתה השפלה מכוונת אבל כך חשו האסירים", מספר גולן המציין כי בשלב מאוחר יותר הגיע מושל העיר והודיע לז'בוטינסקי שהכין עבורו חדר מיוחד.

עוד מוסיף גולן ומספר כי ז'בוטינסקי דאג לעודד את רוחם של שאר האסירים, לשוחח עימם, להרצות להם ולהפיג את השעמום גם תוך שהוא מוצא אחרים מתוך הכלא שירצו להם בתחומים שונים כפי שמצא את אחד מהם שהיה בוטנאי וביקש ממנו להרצות על חרקים.

גולן מספר כי כאשר קיבלו ה-19 את גזר דינם ל-3 שנות מאסר עם עבודת פרך עודד אותם ז'בוטינסקי והקניט אותם בציניות על כך שהעונש שקיבלו אינו רציני ואינו ראוי ואילו הוא לעומתם קבל עונש ראוי - 15 שנות מאסר ועבודת פרך. כאשר ראה שדווקא גובה העונש שקיבל הפיל את רוחם עודד אותם כשקבע באוזניהם שאיש מהם לא ישב בכלא יותר משלושה חודשים ואכן כך היה. כעבור שלושה חודשים קיבלו כולם חנינה ושוחררו.

על תקופת מאסרו וכליאתו של יאיר שטרן מספר גולן כי תקופה זו, בניגוד לתקופת מאסרו של ז'בוטינסקי, הייתה עוד קודם להנהגתו את הלח"י. שטרן היה אז רק חבר מפקדת האצ"ל אם כי החברים "ראו בו יותר מאשר עוד חבר. ההתייחסות אליו הייתה כאל מישהו שמעריכים אותו", אומר גולן המספר כי יושבי הכלא עוד קודם למאסרו של יאיר שטרן כדוגמת הרב סגל ואחרים ראו בו אינטלקטואל ומשורר שניתן להעביר אליו שאלות ולדון איתו בסוגיות מעמיקות.

על אירוע אחד מספר גולן, אירוע עליו שמע מאיש המחתרת חיים דבירי שישב בכלא בימי מאסרו של שטרן. לאחר יום הכיפורים הועברו כל חברי המפקדה למעצר ואילו העברתו של יאיר התעכבה מעט. בשבת קיבלו האסירים היתר להתפלל יחד ולשם כך פתחו הסוהרים עבורם את דלתות התאים אל המסדרון ושם, בליל שבת, ישב על הקרקע יאיר כשסביבו במעגל האסירים האחרים מאזינים לדבריו.

מלחמת העולם השנייה פרצה והאסירים ראו בכך הזדמנות ליהודים לעלות לארץ ולהקים בה את מדינתם, אך יאיר צינן את התלהבותם. הוא טען שהמלחמה מתרחשת מוקדם מדי, בשעה בה היישוב עדיין לא מוכן ולא ערוך לקליטת עולים, ההנהגה ומוסדותיה אינם מוכנים לסוף הגלות ו"הולך להיות אסון". עבור האסירים שהקשיבו ליאיר הדברים התקבלו בהלם מוחלט. הם התייחסו לדברי יאיר כאל 'אורים ותומים' והדברים שלימים התבררו כנכונים הכו בהם.

בספרו החדש 'מחתרות במאסר' מוקד פרק נרחב לשירים שנמצאו  בכלא לאחר שנכתבו בידי אסירים מאנשי המחתרת. גולן מספר כי ישנם משוררים רבים מקרב אנשי המחתרת האסירים. הידועים שבהם הם אבא קובנר ויאיר, אך היו גם אחרים שכתבו על גבורת האנשים האלמונים כמו גם על עצב הישיבה בכלא כחלק מהשאיפה לצאת ולשוב לשורות המאבק.

לדבריו מפקדי הכלא לא עקבו אחר החומר הנכתב. הם ראו בעיסוק הנוסף של האסירים מעשה שיהווה תחליף למאמצים ולניסיונות בריחה מהכלא. כך הלכו ונאספו מאמרים ושירים רבים שלהם היה מקום מיוחד בחלקו העליון של תא הכלא.

להערכתו יתכן והיו הבריטים רוצים לשים ידם על חלק מהחומרים כדוגמת שירו של מיכאל אשבל 'עלי בריקדות' שהיה ללהיט מחוץ לחומות הכלא והלהיב את רוחות הלחימה של יהודי הארץ בכובש הבריטי.

יצוין כי במהלך אירוע השקתו של הספר, אירוע שכאמור יתקיים במוזיאון אסירי המחתרות בירושלים, יושמעו לראשונה חלק מהשירים על ידי קרני אלדד, נכדתו של ד"ר ישראל אלדד, ממנהיגי הלח"י שמאמרים שלו נכתבו גם הם בתא הכלא וממנו פרצו אל הלוחמים שבחוץ.