'לשמאל אין מונופול על זכויות אדם'

יו"ר ארגון 'זכויות אדם כחולבן', יועז הנדל, אוסף עדויות לוחמים המוכיחות את פגיעת החמאס בזכויות אדם. "בסג'עייה כלל לא היו אזרחים"

שמעון כהן , י"ב באלול תשע"ד

IDF in Gaza (illustrative)
IDF in Gaza (illustrative)
Flash90

בארגון 'זכויות אדם כחולבן' שבראשו עומד ד"ר יועז הנדל, ראש המכון לאסטרטגיה ציונית, החלו לאסוף עדויות של לוחמים וקצינים שלחמו ב'צוק איתן' ומעידים על פעילותם רומסת הזכויות של מחבלי חמאס.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר הנדל על המניע שהוביל אותו למהלך. בראשית דבריו מזכיר הנדל כי את ארגון 'זכויות אדם כחולבן' הקים כבר לפני כשנתיים מתוך אמונה שאין לזנוח את שיח זכויות האדם שהפך להיות קרדום לחפור בו בידי ארגונים אנטי ישראליים נגד מדינת ישראל וצה"ל

"אני לא מוכן שייקחו מונופול על המוסר ועל הערכים והתפיסה שהאדם נברא בצלם אלוקים", הוא אומר ומדגיש כי אין כל סיבה שמונחים אלה יהפכו נחלתם הבלעדית של ארגוני שמאל רדיקאלי ולשם כך הקים את הארגון.

לטעמו של הנדל המציאות כיום היא שמי שאינו נמצא בשיח זכויות האדם אינו קיים וממילא הוא נשפט בממד חד כיווני וללא תחושת צורך לקיים איזון כלשהו. את פעילותו החל הארגון שלו כבר במהלך ימי 'עופרת יצוקה' במגמה להוות אלטרנטיבה למציאות שבה רק ארגוני זכויות האדם המאופיינים בעמדות שמאליות היו המקור לחקירות הבינלאומיות שנערכו לצה"ל.

לדבריו ארגונו אינו משלה את עצמו שישראל מושלמת ושצה"ל אינו עושה טעויות, אך עם זאת הוא מבין היטב את מכלול המאמצים שצה"ל מבצע כדי להימנע מפגיעה בחפים מפשע והמספר של אלפיים הרוגים פלשתיניים ב'צוק איתן', שמחציתם מחבלים, הוא מספר שמלמד עד כמה הייתה זהירות ישראלית בפגיעה, זהירות שלא היה לה תקדים בשום מלחמה אחרת.

באשר למקרים בהם מגלים אנשי הארגון שלו ליקויים בהתנהלות צה"ל, מציין הנדל, כי הטיפול המתבצע הוא טיפול פנים-מערכתי. "אנחנו לא מפרסמים דו"חות אלא מטפלים בתוך המערכת הצבאית. אם אראה חייל במחסום שעושה משהו לא ראוי אדאג לכך שהמפקד שלו יטפל בו", אומר הנדל ומציין כי מדובר באינטרס ישראלי לכל דבר.

"אני לא רק לא פחות איש זכויות אדם מהשמאל הרדיקאלי אלא יותר ממנו", הוא אומר ומבהיר כי היעד הוא ישיבה באותו מגרש שננטש, כהגדרתו, מגרש השיח על זכויות אדם. לדבריו עד כה, כפי שידוע לו היטב כמי שעמד בראש מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה, ההתנהלות הישראלית הייתה לדחות טענות ולשלול במקום לומר מה כן ומה נכון להיות.

הנדל מספר כי ישראל היא אתר תיירות זכויות אדם מוביל. משלחות של זכויות אדם מעדיפות את ישראל שכן בניגוד לעיראק שם עורפים ראשים, כאן הם יכולים לשבת בתל אביב ולשתות בירה בלילה וביום להגיע למחסומים. בפעילותו הוא פוגש גם את המשלחות הללו ומציג בפניהם נתונים אחרים מאלו שהם רגילים לשמוע. הנדל יודע שכלל לא בטוח שהוא משכנע אותם, וליתר דיוק כמעט בטוח שהוא לא משכנע אותם, אך עם זאת הוא מוצא ערך בעצם הצבת סימני השאלה בפניהם והטלת הספק בעמדה הפרו פלשתינית שהם מורגלים לשמוע.

הבעיה הישראלית, על פי הנדל, מתחלקת לשני סעיפים מרכזיים - "לא ברור לנו מה אנחנו רוצים וזכויות האדם". זו לטעמו הסיבה ששוב ושוב מוטחות בישראל טענות על אפרטהייד, "אל הזירה הזו אני מנסה להיכנס ולהילחם בה. כשקמה ועדת חקירה של האו"ם אני רוצה להיות שם. אם אצליח להקים ועדה בינלאומית שיהיו שותפים בה אנשי משפט מובילים ואובייקטיבים אעשה זאת".

כאמור בימים אלה אוספים אנשי הארגון שלו עדויות המלמדות על התנהלותם הבלתי מוסרית של מחבלי החמאס במהלך 'צוק איתן'. הנדל מספר על לא מעט עדויות המצטברות ומספרות עובדות שאינן מוכרות ואינן מדווחות כמו החזקת שמונת הפצועים בבית החולים בעזה על מנת שניתן יהיה להציג אותם כמי שנפגעו בידי צה"ל וכמו העובדה שעליה דיווח קצין שלחם בסג'עייה ולפיה בסג'עייה לא היו אזרחים כלל ועיקר.

אלה נמלטו לפני הלחימה והכפר כולו היה מאוכלס במחבלים חמושים בלבוש אזרחי. לציבור הרחב ידוע שהיה שם קרב קשה ונהרגו גם אזרחים. במקרה הטוב יאמרו שאזרחים אלה נהרגו כי לא הייתה ברירה, אך נתון האמת כלל לא ידוע ולא מוכר.

בסיום השיחה עמו נשאל הנדל אם לא נכון היה שפעילות זו הייתה מתבצעת באופן ממשלתי מסודר. לדבריו אמנם לממשלה יש יכולות ומשאבים לאין ערוך יותר מאשר למכון שבראשו הוא עומד אך דווקא העובדה שאינו מקבל ולו שקל אחד מהממשלה מעניקה לו מעמד שהגורמים הבינלאומיים השונים נכונים להאזין לו. זאת על אף שבשולי הדברים מאשימים גם אותו בפעילות ממשלתית במסווה מחקרי, אך את האשמות הללו הוא מבטל באמירה ולפיה חובת ההוכחה מוטלת על המאשימים.