האב המתבגר
הוא קם כשהוא קם. אולי התעורר ממזמן אך הזמן אצלו אף פעם לא זמן כי השעון שלו שעון בני עקיבא כמו בסניף פתח תקוה. מי מעיר ומארגן את הילדים? ומי מורח כריכים? מי מסיע לבתי הספר ולגנים ומי מתקשר למורה וליועצת וליומולדת מכין עוגה מקושטת? – אשתו כמובן. הכל מונח על כתפיה הצרות, ועם כזו בדידות רבות הצרות.
למזלו היא מורה כבר שנים, ומבינה את אלה שנולדו עם קשיים. אבל לא תמיד ההבנה מרגיעה ועוזרת כשהיא צריכה להיות עבורו מטפלת. להזכיר לו כבר לישון כי מחר יום חדש, ולהוציא מתיקו את הכריך המעופש. להעיר אותו בבוקר חמש פעמים, ולהזכיר לו איפה הניח את הבגדים. את חולצתו לגהץ שלא יעשה לה בושות, ולהזכיר לו לטפל במשכנתא בטפחות. לסגור אחריו את המקפיא ולדאוג שאת הילד לרופא הביא. לקנות לו עוד סלולרי עם שרוך קשור למכנסיים, ולהזכיר לו את יום ההולדת של אחיו מגבעתיים. וביום הולדתה להפתיע אותה כה רצה, אך אצלו יש פער בין מחשבה לביצוע וכך לא ארגן שום אירוע. ואפילו מילה טובה ומחבקת שכח לומר ויום ההולדת כבר נגמר.
גם ילדיו כבר עליו לא סומכים ולא אחת עליו מגחכים. פעמיים שכח את מסיבת הסיום, והבטחות הבטיח אך לא קיום. בשש וחצי מאכילה ורוחצת ואת הבית מסדרת, לילדים סיפור מקריאה והנה מגיע הזמן שלה עם עצמה. ואז הוא חוזר מהעבודה בשמונה ושלושים ולקראת השינה מתחיל מסיבת ריקודים. הרי רק עכשיו הוא שב ומתי יהיה אב אם לא עכשיו. יחד קופצים על הספות ומתגלגלים על הרצפה עם הרבה רעש והמולה. שוב הבית לא מסודר וההשכבה נמשכת והיא מותשת ולזמן לעצמה מתחננת. וכך היא אימא לשלושה זאטוטים ולילד באמצע שנות השלושים.
האב שהתבגר להיות שוטר
בשבע בבוקר על הדקה יושבים הילדים לכוס שוקו חמה. התיקים מוכנים על יד הדלת והכריכים בשקיות מאתמול בערב. בבית הזה אין "עוד רגע" "ועוד חמש דקות" כאן כולם עומדים לו בשלשות.
למרות שכבר מזמן פשט את המדים, הצבא בשבילו הוא סגנון חיים. לפני שנים, בעקבות מקרה מצער נורא, עבר הסבה למשטרה. הם אחרו בעקביות לכל מקום שאפשר להעלות על הכתב: לבית הספר, לרופא ולפגישה עם הרב. תירוצים והתנצלויות ו"יותר זה לא יקרה" עד שנהיה כבר ממש קשה.
מאז הוא הפך להיות שוטר השומר על הסדר מפני מי שמפר. השפה שלו קצרה ועניינית והעיקר שהכל יהיה לפי תוכנית. אצלו אין שכחה ואין ברדק ומשק הבית לגמרי מתוקתק. הכל בפקודות ומשטר טוטליטרי ואין שמחה ובטח שלא הבנה והכלה. ואם מישהו יעז לאחר או לעשות בעצלתיים, מיד תבער לו אש באוזניים והפושע ייענש בכפל כפליים.
אשתו וילדיו כבר יודעים שאתו לא כדאי לשחק משחקים. עדיף לעשות עד הסוף גם כשאין חשק ועייפים כי המחיר כבד ובכלל לא מתאים. לאשתו אין ממש כתובת לתמיכה ולעידוד וגם הנופש הזוגי נשאר די רדוד. הוא בז לרגשות וקשיים אישיים ולא מוכן לשמוע שהדברים אינם מתבצעים. בשבילו קיימת המשוואה היחידה: אם אתה לא עושה אתה פשוט עצלן נורא. כמה חבל שבמו ידיו הוא הורס את הקשר עם ילדיו ועם אהבת חייו.
האב הבוגר
גם אצלו הדברים מסודרים ויש לכל דבר כללים, אך כאן החיים זורמים ובעיקר שמחים. התדעו את דרכו ואת משנתו? מהו סודו ומהי נוסחתו? כיצד אותו הכל מחבבים ורואים בו אב מהסרטים? כיצד מצליח להניע לעשייה ללא צעקה וענישה? חכם ובוגר הוא האיש שלנו, מלא בשמחה ואופטימיות ואם צריך גם באסרטיביות. יודע היטב מה הוא רוצה ומה צריך שייעשה, ואיך להוציא את הזולת מרוצה. מתכונן לכל מפגש ואירוע ושומר תמיד על טון רגוע. מכין את הילדים למצבים חדשים ודואג לציידם בכלים תומכים. לא מחכה לאסיפת ההורים של חנוכה כי בראשון לספטמבר יוזם שיחה. שומר על קשר עם שליחיו המורים ולא שוכח לפרגן לאלו שאת ילדיו מחנכים. ואם חלילה קרה משבר, והבית כספינה שחישבה להישבר, הוא מיד לוקח המושכות וברוגע מחלק הוראות. ואם צריך להפריד בין הניצים הוא לא יגיד מהספה "תסתדרו, אתם גדולים".
הוא אב לתפארת גם לבתו המתבגרת שלא אחת לו חופרת. מתאמץ להקשיב לסיפוריה המלאים גם בסוף יום עבודה ומיליון סידורים. העיקר לתת לה את ההרגשה שיש לה אב עם המון הקשבה. ואם עליו תתפרץ ותצעק כדרכם של מתבגרים לפעמים, הוא לא ייעלב כאחד הילדים. את מקומו כבוגר הוא לא שוכח ולחדרה ייכנס כדי לשוחח. יעמיד אותה על טעותה ויגיד שאוהב נורא.
אף פעם לא ישכח יום הולדת וגם מהמילואים יביא מתנה נהדרת. ואם הוא מותש לאחר יום מעיק ואין לו ממש כוח להעניק, הוא ישלוט ברגשותיו ויכלכל את צעדיו ולא יצטער בסוף על מעשיו. הוא יגיד לכולם עכשיו מנוחה וילך לשכב קצת על הספה. ואם הילדים ימשיכו להרעיש ולהפריע הוא ייקח את זה בקלות ואת עצמו ירגיע. בכל יום שישי מביא לאשתו פרחים, עם פתק קטן וכמה מילים. לה הוא חבר אמתי, מפנק ודואג ולא שגרתי. מפתיע כל פעם מחדש, ברעיונות יצירתיים של ממש. היא יודעת שעליו ניתן לסמוך ואין כמוהו בעל לתמוך. לא כולם יודעים שלא היה כך כל השנים, אך הוא פשוט עבר בכל המסלולים. תחילה במתבגרים ואז בית הספר לשוטרים ועכשיו הוא במחלקת המבוגרים האחראיים.