בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי - רבי דוד מנחם

34. תושב ירושלים. נשוי לאסתר ואב לילדה. רב בית כנסת, חזן וזמר, יוצר ומלמד פיוטים

עפרה לקס , ט"ו באלול תשע"ד

עניין אישי
עניין אישי
רויטרס

התחלה: י"ג באלול התש"מ. כן, השבוע יומולדת. אמא הייתה גננת והאב שוחט ובודק. הילדות עברה עליו בשכונת נחלאות, בקרבה גדולה לסבים שעלו מעיראק בשנות החמישים. ילד שישי מתוך שבעה, והכי מחובר לסבא מצד אמא.

הסבא: חכם גורג'י יאיר - רב, פייטן, מקובל וחזן מפורסם. "הרב מרדכי אליהו היה מצעירי מעריציו". הוא ערך אלפיים חופות בארץ ועוד אלפי חופות בחו"ל. "לפעמים אני מחתן את הנכדים של מי שהוא חיתן". הקשר המיוחד בין השניים החל כבר ביום היוולדו. "שמי המלא הוא דוד יוסף חיים. נולדתי ביום הפטירה של הבן איש חי, הדמות הנערצת ביותר על סבי", והוא גם קרוי על שם דודו, בנו של הסב, שנהרג בסיני.

זיכרון ילדות: מגיל צעיר הוא למד אצל סבו, "הייתי עומד ומשמיע לו משניות והוא היה נותן לי מטבעות". כשהיה בן עשר, בזמן מלחמת המפרץ, ישן הסב אצלם בבית. "בחצות הוא היה קם להגיד תיקון, ואחר כך שר פיוטים שרק מקובלים יודעים. הייתי שר איתו". כעבור שנים התברר שהפיוטים השתמרו רק אצל הנכד, וחוקרים הקליטו אותו בשביל השימור.

לימודים: שנות היסודי נלמדו בתלמוד תורה חרדי ספרדי שבו למדו חוזרים בתשובה מהעדה המרוקאית עם האריסטוקרטיה של היהדות הספרדית, עיראקים וחאלבים. "הבעיה הייתה שהם בכלל לא התייחסו ליום העצמאות, ואני הגעתי ממשפחה ציונית. אבל לא שמתי לב לעובדה הזאת עד כיתה ח'".

כיתה ח': אז הלך לישיבה חרדית ספרדית "בעלת אופי ליטאי", מה שהביא לפיצוץ. "אני בא בשבת בבוקר, פותח את ההיכל ואומר מי שבירך לחיילי צה"ל, ופתאום אומרים לי לא להגיד את זה. אבל דודים שלי משרתים בצה"ל ודוד אחד נהרג כחייל, ואני לא אחד שמוותר". בתוך כמה חודשים הוא מצא את עצמו מחוץ לישיבה. "אמרתי לאבי שהבן איש חי למד בבית וכך גם אני אעשה".

הלב חפץ: אחרי חצי שנה הלך לבקר בן דוד שלמד במרכז הרב. "הם היו נראים לי מרושלים, לעומת החליפה המכובדת שבה הורגלתי", ובכל זאת לימוד התורה היה נראה לו רציני. "הוא הכניס אותי לשיעור א' והחלטתי שאני יושב ללמוד שם". בל"ג בעומר באותה שנה רשם אותו הרב יגאל לרר כתלמיד מן המניין בשיעור א', "בגיל 15 וקצת". בל"ג בעומר השנה, 19 שנים בדיוק לאחר מכן, הוא פרש.

לא מרכזניק: כל השנים הוא ישן בבית ושם גם עשה את השבתות, "אומרים שאני לא מרכזניק, נשארתי עם חליפה ועניבה, אבל הספרייה של הישיבה זה המקום שלי. לשם אני בורח לכמה שעות כשאני רוצה להתאוורר".

מזרח-מערב: במהלך השנים הוא גם נתקל ברדידות תפיסתית: "פעם שאלו אם אוכל להיות חברותא בוגרת של צעירים משיעור א'. הקבוצה שלי הייתה מורכבת רק ממזרחים. לתמיהתי הסבירו לי ש'יש להם שפה אחרת'".

רב אברום: "דמות שהתאהבתי בה". ההווי של בני עקיבא שהיה משותף לרוב התלמידים בישיבה היה זר לו, והרב נתן לו תחושה של בית. "גדלתי במקום מיושן ועתיק ופתאום מישהו בא כאילו מהסמטאות האלה". הוא ישב בכניסה לישיבה, "וכשהרב היה נכנס לישיבה הוא נהג לראות מה אני לומד. פתאום הייתי רואה את הפנים שלו בספר שלי". לצד החריפות "המדהימה" הוא חושב ש"הוא הדמות עם הכי הרבה חוש הומור שהכרתי".

צבא: ללא. "במשפחה לא נרגעו מזה שהלכתי למרכז הרב בגלל שפחדו שאתגייס". רק כשראש הישיבה יישר קו עם המשפחה בעניין הזה הם נרגעו.

מוזיקה: מנגן על עוּד, חליל נאי וכלי הקשה, וכבר בגיל צעיר התלווה לבן דודתו הפייטן משה חבושה בהופעותיו. "זה היה קהל מזרחי שאוהב פיוטים, סיפור פנימי של כמה משוגעים לדבר. ידענו שאנחנו חיים בצל סבא, שאצלו הפיוט זה עבודת ה', וחשבנו שאנחנו האחרונים ולא יהיה לזה המשך".

ההמשך: לפני כ-13 שנים הופיע לראשונה בפסטיבל העוּד בירושלים. "זה היה מופע של שירים עיראקיים, עם נגן עיראקי זקן מרשות השידור וכמה נגנים צעירים. ראיתי כל מיני אשכנזים שמקשיבים לפיוטים ונהנים. לא האמנתי". מההופעה ההיא היה קו ישיר להוראת הפיוט לקהל חילוני ולזמרים.

הזמרים: במסגרת פרויקט 'ידידי השכחת' של 'בית הלל' לימד את שלומי שבן, קובי אוז וזמרים נוספים. הוא חיתן חלק מהם ולומד עם חלקם יהדות. "התל-אביבים הכי קשים התחברו איתי. הם מחפשים עומקים והטקסטים האלה מאוד עמוקים. ומכיוון שאני מרגיש שזה עם אחד, אני הולך לקצה השני להרגיש את אחדות ה'".

מרככים פיוטים: "אפשר לומר שאנחנו עושים את זה. כשרצו בישיבה לשיר משהו מזרחי הסתפקו ב'נגילה הללויה' וחשבו שיצאו ידי חובה. כשאני מלמד פיוטים, אני מלמד את הפיוטים הכי עמוקים וזה נותן דבקות ורוחניות".

הקהל: היום הוא מופיע בארץ ובחו"ל, עם זמרים כמו שלומי שבת, האחים לבית אריאל ושם טוב לוי. "יש שהתחברו לזה מהסיבה התרבותית-לאומית ויש שמתעניינים בגלל שזו מוזיקת עולם". לפני שנה הופיע מול אלפי פולנים בקרקוב, "בכיכר שממנה גורשו היהודים בשואה", ולימד אותם את הפיוט 'אל אליהו'. "הנקמה הכי גדולה בנאצים".

הופעות משותפות: על העמידה על במה אחת עם אנשים שאורח חייהם שונה ב‑180 מעלות משלו הוא אומר: "היה לי קצת מוזר בהתחלה". אבל "מי שלמד את הרב קוק מרגיש שזו הגשמה של דבריו. הוא כתב במפורש לחיות זה עם זה, ואני רוקד בין כל העולמות".

הישיבה החילונית: "שאלתי את הרב עובדיה: יש פסטיבל בכנרת בראש השנה וגם יום לפני כן, והוזמנתי להופיע, מה לעשות? הוא אמר: תעשה איתם משהו רוחני ותגיד שכל אחד צריך להיות בראש השנה בביתו. אבל תלך". בישיבה החילונית בירושלים הוא מלמד בברכת הרב מרדכי אליהו. "אני נכנס למקומות שרבנים לא ייכנסו אליהם".

הרב עובדיה: האב היה תלמיד ישיבת פורת יוסף, ולכן מכיר את הרב עובדיה "מאז שאני מכיר את עצמי". הוא למד את כל ספרי ההלכה שלו, ובמהלך השנים הופיע מולו "עשרות פעמים". הרב "הבין היטב במוזיקה ערבית. לא היה מצב שאתה נכנס אליו והוא לא ייגע בך - יצבוט, ייתן לך סטירה, כמו סבא טוב. הבאתי אותו ל'מרכז' כמה פעמים".

הרעיה: אסתר היא אחות של חבר שלמד איתו ב'מרכז'. את השניים חיתן הרב מרדכי אליהו, שהוא קורא לו "חסיד", רק כי רב אברום היה חולה באותו ערב. אסתר לימדה בעבר וכיום "לומדת לימודים רוחניים". לשניים ילדה בת ארבע.

רב קהילה: מגיל 16 שימש רב-חזן בבתי כנסת קטנים בנחלאות, אך לפני שנתיים הם עברו לשכונת רסקו, שם הוא מכהן כרב בית הכנסת משכן יוסף "וכרב לא רשמי של השכונה". במסגרת הזאת הוא מעביר שיעורים מדי יום ובשבת.

שר עם ערבים: מקיים מפגשים עם שייח'ים, בהם גם עם עבד אל-קאדר מאל-אקצא, "אני הרב היחיד שהוזמן להתפלל בהר הבית". חושב שההתרחקות מהדתות האחרות מהווה החמצה גדולה. "הרב קוק כתב עשרות פעמים שצריך לכבד את הדתות הקרובות ליהדות. נכון, זה מורכב, אבל האמירה שלנו לעולם היא מורכבת. אנחנו מפספסים את זה ומשאירים את המקום לדאעש לדבר בשם ה'".

פרסום: לצד הבמה הוא מופיע בתקשורת בראיונות או בפינות קבועות, ובערוץ מאיר יש תוכנית בהנחייתו. "אני רואה את עצמי כמחנך ולא כאיש טלוויזיה. זה לא עולם שאני רוצה ללכת אליו".

מסלול: היה משוכנע שילך לכיוון של רבנות ודיינות, והיום הוא גם שם וגם שם. לצד אלה הוא "כותב ספרים, מספר סיפורים ומדריך סיורים בנחלאות".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: השכמה ברבע לשש, "אין בארץ אמן שקם בשעה הזאת". בין שש לשבע וחצי הוא "לומד, עונה על שאלות הלכתיות וגם כותב". אחר כך תפילה. "הקמתי מניין שהוא בקצב של שטיבלאך, עם נוחות של בית כנסת". אחרי התפילה הוא מעביר שיעור של חצי שעה בתלמוד, חוזר הביתה לארוחת בוקר, "ואז לומד עד שמפריעים לי".

דיסק ברכב: בדרך כלל הנסיעה שקטה, אבל ברכב מצויים כמה דיסקים: מוחמד עבד אל-והאב ואום כולתום, אלבום ניגונים "ששמה אשתי" ו'קבעתי' של רזאל. "השיר 'דעתי עליה' מאוד ריגש אותי. זה דיסק המוסר שלי".

שבת: האוכל של שבת הוא תענוג מיוחד. "אשתי מכינה אוכל שכבר דורות לא הכינו. זה משהו נדיר באמת". בלילות של שבתות החורף מגיעים לביתם אחרי הארוחה דתיים וחילונים לטיש שיש בו לימוד ושירה "עד השעות הקטנות". בשנה שעברה הגיע קובי אוז עם רעייתו והילדים, "ופתאום ראו שיש לו דבר תורה להגיד. זה פותח את האנשים".

אוכל: המאכל האהוב הוא הסביח "של שבת בבוקר לפני החמין", מעשה ידי רעייתו כמובן.

עתים לתורה: פרט לשיעורים שהוא מעביר, הוא לומד מדי יום גמרא בעיון "כמו בישיבה, כדי להישאר באותה מדרגה". הוא משיב ל‑30 שאלות הלכתיות ביום, חלקן מתקבלות בפייסבוק, ויש לימוד יומי של פרק בתנ"ך ופרק במשנה ובהתאם לתקופה הנוכחית גם מחשבה וקבלה.

אחזקת הבית: ברוב הפעמים תיק הספונג'ה לשבת עליו, והוא תורם את חלקו גם בנושא שטיפת הכלים. "אבל אשתי שתחיה לקחה את הכול עליה כדי שאהיה יותר פנוי".

מפחיד: התשובה לקוחה מתהילים: "אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תיקח ממני", כלומר איבוד התודעה. "אבל אני לא חושב על זה, ואני יודע שגם אם זה יקרה, ה' יהיה איתי גם שם".

מופת: יש רבים, אבל הוא מרחיב על הסב שנפטר לפני 15 שנים "ואין יום שאני לא חושב עליו. הוא היה מחנך גדול ועסק בזה כל חייו".

פנאי: השאלה מה הוא פנאי נשאלת ביתר שאת בתקופה שבין ראש חודש אלול לראש חודש מרחשוון. ובכל זאת נהנה "לשחק עם הילדה ונהנה מלימוד וקריאה". האחרונים שנקראו הם 'בן החמאס', 'מאמר תיאולוגי מדיני' ו'ספר הטאו'.

משאלה: תמונת העולם העתידית, כפי שהיהדות מייחלת לה: "עולם מתוקן במלכות ש‑די, של שלום ושלווה ודעת אלוקים".

כשתהיה גדול: מה שהוא עושה היום, "רק יותר בגדול, אולי בבהירות יותר". הרצון הוא לחבר את הפלגים בעם ובאנושות כולה. "הלאומיות שלנו היא רק תחנה לתיקון עולם".