נמלים. אולי אפשר ללמוד משהו מהן?
נמלים. אולי אפשר ללמוד משהו מהן?Jerry A. Payne

נמלה אדומה ענקית שוב טיילה בנחת על בוהן רגלה. הדס, שלא ממש אהבה רמשים, בטח לא כאלה שמטיילים עליה, ניערה אותה מעליה בבהלה. "אוף, כבר פעם שלישית שאני מנסה להירדם, וכל פעם הנמלה הזאת מגיעה מאיפשהו והולכת עליי", היא התרגזה, "נמלה מעצבנת!".

הדס התהפכה במיטה עוד קצת, ולא הצליחה להירדם. היא החליטה לקום ולשתות במטבח כוס שוקו שתנחם אותה. ליד הכוס המהבילה שהכינה לעצמה, ביקשה לצרף איזו עוגייה או ופל שנמצא בארון. ידה נשלחה אל המדף העליון, שבו שכנו דרך קבע הממתקים. ופל בעטיפה מרשרשת גלש אל כף ידה המושטת, והדס הביטה בו בהנאה: "מושלם ליד השוקו שלי". היא התיישבה ליד השולחן, אבל בדיוק כשהחלה לפתוח את עטיפת הוופל, נמלה שחורה קטנה ירדה מהעטיפה הזהובה אל כף ידה.

"מה את עושה פה?" הפעם הדס כמעט הרימה את קולה, למרות השעה המאוחרת ובני הבית הישנים. "למה אתן לא יכולות להישאר בקן שלכן ולעזוב אותי בשקט?" גערה בנמלה, שהמשיכה לחפש את דרכה לאורך שולחן המטבח.

הדס החלה לגמוע מכוס השוקו, ורשרוש שנשמע מאחוריה הבהיל אותה. "אל תיבהלי, זה רק אני", צחק אחיה הגדול איתן שנכנס למטבח.

"מה אתה עושה כאן בשעה הזו?" התפלאה הדס.

"ומה את עושה כאן?" השיב בשאלה, "כנראה שגם אני נהייתי רעב. עברו הרבה שעות מאז ארוחת הערב".

הדס נדה בראשה: "אני לא רעבה, פשוט לא הצלחתי להירדם בגלל הנמלה, וגם כשברחתי למטבח, יש נמלה אחרת שמציקה לי. למה בכלל צריך את הנמלים האלה?".

איתן הביט באחותו הצעירה, ואז עלה חיוך שובב על פניו: "בואי, הולכים!". הדס ידעה שכשלאיתן יש רעיון, לא שואלים שאלות. ממילא הוא לא יגלה כלום עד שיגיע הרגע המתאים. היא התלבשה בחדרה, נעלה נעלי הליכה ויצאה בעקבותיו מהדלת.

הרחוב היה חשוך. הדס צעדה בשתיקה בעקבות איתן, שהוביל אותה לחורשה בקצה הרחוב. הוא האיר על האדמה בפנס, עד שנתקל בתל גדול מעל קן נמלים. הדס לא הצליחה לספור את כמות הנמלים: הן היו שם בכל הגדלים והצבעים, מתרוצצות כאילו השעה לא אחת אחר חצות. "למה הן עובדות כל כך קשה?" שאלה את איתן.

איתן היה בחוג טבע, וידע הרבה על בעלי חיים. הוא הורה באצבעו על הקן: "את יודעת, חז"ל אומרים שנמלה חיה בקושי שישה חודשים, ומספיק לה לאכול גרגיר חיטה וחצי. אבל כל הנמלים כאן עובדות בלי הפסקה: הן מסתובבות בשטח, ומחפשות כל הזמן עוד גרגיר, עוד פירור, עוד משהו שהן יכולות לאסוף כדי שיהיה להן מזון במחסן. פעם פתחו קן של נמלים ומצאו שם כמות אדירה של גרגירים. אבל בעצם, למה הן צריכות את זה? מספיק להן עשירית מזה כדי להתקיים", הקשה איתן.

הדס לא ידעה את התשובה, ואיתן המשיך: "פשוט הנמלה תמיד חושבת: אולי במקרה ה' יחליט לתת לי יותר שנות חיים, אז אני צריכה שיהיה לי אוכל מוכן לשעת הצורך".

הדס התבוננה בנמלים בשתיקה וחשבה: אולי הן לא סתם יצורים שמציקים לילדים באמצע הלילה? אולי אפשר ללמוד מהן משהו? איתן כמו קרא את מחשבותיה: "גם אנחנו צריכים לחשוב כמו הנמלים: בואו נאסוף לנו מעשים טובים כמה שיותר, כדי שיהיה לנו עם מה לבוא לעולם הבא. אז מה את אומרת?" חייך אל הדס, "את כבר לא כועסת עליהן?".