כשבן גוריון וז'בוטינסקי סגרו עסקה

בספרו החדש מגולל אורי אפנצלר-ירדני את סיפור המפגש בין ז'בוטינסקי לבן גוריון שהפך לידידות אך לא הניב את שיתוף הפעולה המקווה.

שמעון כהן , כ' באלול תשע"ד

הוטעה? בן גוריון
הוטעה? בן גוריון
פלאש 90

בימים האחרונים יצא לאור ספרו של אורי אפנצלר-ירדני 'ברית הבריונים' המספר את סיפורו של ההסכם שנחתם בין בן גוריון לז'בוטינסקי לשיתוף פעולה ביניהם לנוכח השואה המתקרבת.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אפנצלר-ירדני על הספר ועל האירוע שכל הצדדים חברו כדי להשכיח אותו מעל דפי ההיסטוריה של הישוב בארץ.

אל המפגש ביניהם הגיע בן גוריון במגמה לנטרל את האיום הפוליטי שחש מכיוונם של הרוויזיוניסטים בעוד ז'בוטינסקי הגיע מתוך עמדת כוח קטנה של מי שאנשיו זוכו זה עתה מהמשפט בו הואשמו ברצח ארלוזורוב. ז'בוטינסקי הציע שולחן עגול ובו פרס את תרחיש השואה המתקרבת כפי שראה אותו מתממש בקרוב וכמי שהיה הראשון לזהות את הסימנים המעידים על בואה.

האזינו לראיון

בתום דורת דיונים, בליל ה-27 באוקטובר בשנת 1934 חתמו השניים על תכנית לשיתוף פעולה שתמנע מלחמת אחים בין המחנות הניצים ויחד יחברו לפעולה שתסייע להצלתה של יהדות אירופה. אפנצלר-ירדני מספר כי במהלך הדיונים התפוגגה העוינות בין השניים ואף החלה לזרום ביניהם הערכה הדדית עד כדי ידידות של ממש.

אפנצלר-ירדני מספר כי עד ליום החתימה התמקדה פעילותו של בן גוריון בבניית ישובים ופחות בהקמת מדינה, "העניין המדיני לא היה על סדר היום", אומר אפנצלר-ירדני ומוסיף כי לנוכח האיום המתקרב ראה מנגד ז'בוטינסקי את עניין הקמתה של המדינה ככורח בהול. הוא מזכיר כי בשנת 31 התפטר ז'בוטינסקי מההסתדרות הציונית משום שהחברים לא התקדמו לאפיק המדיני כפי שהוא ראה כיעד.

הקיצוניים במחנהו של בן גוריון התנגדו אך בן גוריון היה כה חדור כעת בצורך במדינה עד שהוא לבדו פעל מול אנגליה כדי לשכנעה בנחיצותה של מדינה לעם היהודי.

אפנצלר-ירדני מציין כי בדיונים אלו הוסתו לצד כל הויכוחים והמחלוקות ולמעשה התקיים דיון מזוקק על מטרת הציונות כאשר השניים בוחנים מהו המהלך הנדרש ביותר והנחוץ ביותר וכשהסכנה ריחפה על המפעל כולו הרעיון הציוני התנקז לרעיון הקמתה של המדינה.

מהלך שיתוף הפעולה כשל, מסביר אפנצלר-ירדני משום שבשני המחנות היו קיצוניים שהתנגדו לו. טבנקין משמאל ומימין אחימאיר בגין ושטרן פעלו כדי לפורר את ההסכם. טבנקין והקיבות המאוחד הצליחו להפיל את המהלך בהצבעה שהתקיימה בשנת 35 ומאז התרחב אבדן האמון מול בן גוריון עד לפילוג המפורסם ומנגד בימין התקבל ההסכם בועדה שהתכנסה בקראקוב בראשית 35' אם כי מאז החלה חתירה תחת מנהיגותו של ז'בוטינסקי בתנועת בית"ר.

אפנצלר-ירדני מסביר כי חתירה זו קיבלה רוח גבית מהמתח האלים שהיה אז בארץ ישראל בעקבות המרד הערבי, שיח בלתי אלים הופנה אז הצידה והדרישה הייתה למענה והתייחסות תקיפה.

בהמשך הדברים נשאל אפנצלר-ירדני מדוע וכיצד הועלם שיתוף הפעולה הזה בין שני המנהיגים. לדבריו כמעט לכל המעורבים הייתה סיבה להעלים את האירוע. בן גוריון לא הבליט אותו כי ראה בכך כישלון אישי. הוא אמנם כתב על כך פרק בספרו אך לא ניכרה ברוח הפרק החיוניות שהתגלתה במכתביו לז'בטינסקי. אנשי טבנקין שניצחו בהצבעה הפנימית לא מצאו לנכון לפרסם את העניין משום שניצחו. בגין שהתנגד להסכם לא פרסם אותו כי לימים הבין את טעותו ואף התבייש בטעותו זו, מעריך אפנצלר-ירדני.