תופעה: מתביישים בגיבורי מלחמת יו"כ

בני משפחות לוחמים הטמיעו בתוכם את תחושת הכישלון והעדיפו להדחיק ולא לדבר על המלחמה שהישגיה נלמדים בעולם כולו.

שמעון כהן , כ"ב באלול תשע"ד

סוללת תותחים בפעולה, מלחמת יום הכיפורים
סוללת תותחים בפעולה, מלחמת יום הכיפורים
ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון



טוען....

סא"ל במיל אבי גור עמל בתקופה האחרונה לחיזוק תודעת הניצחון במלחמת יום הכיפורים. לשם כך הוא חוקר, כותב מאמרים, מתראיין וחושף נתונים בין השאר גם במוסדות החינוך השונים ובמפגשים עם בני נוער ברחבי הארץ.

בראיון לערוץ 7 מספר גור על מה שנראה כתופעה מושתקת. מסתבר שרבים מבני משפחותיהם של לוחמי מלחמת יום כיפור הטמיעו בתוכם את תחושת הכישלון כפי שהיא מצטיירת בתקשורת הישראלית והדברים הגיעו עד כדי בושה לדבר עם ועל אבות וסבים שלחמו בקרבות ההם.

בראשית השיחה עמו מזכיר סא"ל גור כי בעוד התקשורת מתמקדת ביומה הראשון של המלחמה ובכשלי ההיערכות אליה הוא עצמו מתמקד ביומה האחרון של המלחמה, יום כ"ח בתשרי, מיום שבו שלטה ישראל, לאחר 18 ימים באוויר בים וביבשה והנחילה מכה כואבת לאויב המצרי.

כשהוא מונה את אבידותיו של הצבא המצרי מזכיר גור כי 500 מטוסים מצריים הופלו, 8,800 שבויים מצריים נלקחו בידי צה"ל, 8 ספינות נפגעו, 570 תותחים יורטו, 43 סוללות טילי קרקע הושבתו והרשימה הולכת ומתמשכת. על כל אלה הוא מזכיר את הנתון המכריע של כיתור הארמיה השלישית ובה שלושים אלף חיילים מצריים בדרום סיני. "אלו נתונים של אחד הניצחונות הגדולים במאה השנים האחרונות עבור מדינה בסדר גודל שלנו", הוא קובע.

כאמור, עם הנתונים הללו ועם נתוני מחקר נוספים מגיע גור לבתי ספר ומוסדות נוספים ומגולל את סיפורה של המלחמה ההיא כסיפורו של ניצחון מזהיר. במפגשים אלו, הוא מספר, הוא נתקל בתופעה. "ילדים התביישו לספר על המלחמה", הוא אומר ומציין כי במשפחה אחת היה לא פעם מצב שבו ההשוואה בין לוחם שחזר ממלחמת ששת הימים לעומת קרוב משפחתו ששב ממלחמת יום כיפור גרמה לכך שהראשון זכה ליחס של מי ששב עטור תהילה ולעומתו האחרון כמי שהיה שותף לכישלון. במשפחות מסוימות אף העדיפו שלא לדבר על המלחמות כדי שלא להביך את הלוחמים "למרות שמדבור בניצחון בינלאומי".

גור מוסיף ומספר על נכדים המגיעים למפגשים עם סביהם שלחמו בקרבות ובאחד המקרים התרגש לראות משפחה שלמה כשהיא לבושה בחולצות שעליהן נכתב 'סבא שלי גיבור'. למעשה עבור משפחה כזו הייתה זו ההזדמנות הראשונה לשוחח עם הסב ולשמוע על גבורתו וגבורת חבריו בשדה הקרב. ההיכרות עם הנתונים במפגש עם גור עצמו עוררה את תחושת הגאווה על הישגי המלחמה בה השתתף הסב.

על המפגשים עם בני הנוער מוסיף סא"ל גור ומספר כי בתחילתו של המפגש הוא מחלק דפים ריקים לתלמידים ומבקש מהם להעלות על הכתב את כל מה שידוע להם או כל מה שהם רוצים לומר על מלחמת יום כיפור. בתום המפגש הוא מחלק שוב דפים ריקים ומבקש את אותה בקשה. את ההשוואה בין הדפים שלפני ואלו שאחרי הוא עורך עם המורים והמחנכים שמגיעים גם הם למסקנה שיש עוד הרבה ללמוד בתחומי ההיסטוריה הישראלית והאזרחות הישראלית.

עוד הוא מספר על מהלכים שהוא מקדם גם מול רשויות הצבא כדוגמת מפקדת קצין חינוך ראשי ועימם יחד הולכת ונבנית תכנית מורשת המדגישה את הישגי המלחמה ההיא, שינוי תפיסתי שניתן ללמוד עליו גם מפקודת היום שהנפיק הרמטכ"ל רב אלוף בני גנץ אודות המלחמה ולוחמיה.