מחשבות של חודש אלול

בחודש אלול אנחנו אמורים לעצור, להתחבר לעצמנו, לגלות מה טוב בנו, מה פחות, אבל איך עושים את זה? ומהי באמת תשובה? מכתב אישי לנוער.

יעל רון , כ"ח באלול תשע"ד

כתיבה
כתיבה
יחצ

אחרי חצות הוצאתי את ספרי הקודש מהמדפים, סיכומי שיעורים מהשנים שעברו של רבנים ורבניות. דפדפתי בין הדפים, קראתי רעיונות והתחלתי לבנות את השיעור הקרוב שאעביר במדרשה לבנות. בחרתי בנושא התבוננות פנימית, הלוא זה חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, רגע לפני שמגיעים לראש השנה ויום הכיפורים צריך לבדוק את עצמנו, לעשות חשבון נפש מי היינו בשנה האחרונה ומה אנחנו רוצים להיות. אין ספק, נושא מתבקש.

התחלתי למלא את הדף ברעיונות, כבר היה לי כיוון טוב, כשלפתע עצרתי, שאלה כבדה החלה לבעבע בליבי ולהסתובב בראשי, מתי אני עצרתי והתבוננתי בעצמי בפעם האחרונה, התבוננות עמוקה ורצינית? איך אני מתכוונת להעביר לבנות שיעור על התבוננות, כשאני לא זוכרת את הפעם האחרונה בה עצרתי וחשבתי, מי אני, מי אני באמת. בלוח הזמנים הצפוף של היום יום, בין הידיעות שאני כותבת, למשחקים עם הילד הקטן, הבישול, שטיפת הכלים והכביסות האם אני עוצרת ומנסה להבין מי זו באמת יעל?

הוצאתי את הרשימה שדחופה לי בתוך הסידור, הרשימה בה כתוב מה אני צריכה לתקן בעצמי. הנה, חייכתי לעצמי, כל יום זה עומד לי מול הפרצוף, רשימה של הדברים בהם אני רוצה להשתפר, אני מודעת לחסרונות וההיתרונות שבי, הנה, הוכחה.

אבל לא הצלחתי להירגע, בשיעור שהתחיל להירקם גילתי תגלית חדשה, מטלטלת. ההתבוננות זה לא רק לחשוב במה אני לא טובה ולנסות לשפר את הנקודות האלו, אלא להבין באמת את מרכיבי האישיות שלי, כשנולדתי איזה אישיות הייתה לי, איזה אישיות רכשתי עם השנים, הרי רק כשאני אבין את קווי האישיות שבי, אני אוכל להבין למה אני עושה חטאים מסוימים או להבדיל למה יש דברים טובים אותם אני מקיימת בשמחה ואהבה גדולה.

המעשים בפועל הם רק הנגזרת, יש כאן משהו שורשי יותר.

בשתיים וחצי בלילה הוצאתי דף וכתבתי בכותרת ראשית: מי זאת יעל? וגילתי, גיליתי על עצמי מרכיבי אישיות שלא זכרתי שקיימים בי. שמתי לב שליעל מאוד חשוב לרצות את הסביבה, מה שהדליק לי נורה אדומה, האם אני לא נזהרת ועושה מעשים מסוימים רק בשביל לרצות אחרים מבלי לחשוב מה אני באמת רוצה. זו היתה תגלית קטנה מתוך אישיות שלמה שעלתה למול עיניי, והכרתי את עצמי בפעם הראשונה.

פתאום הרגשתי, שהתשובה האמיתית היא לא רק המעשים שאני אעשה מחר בבוקר אלא החיבור שלי לנשמה שבורא עולם נתן לי, חיבור עמוק למי שאני, ואם אני אהיה מודעת לעצמי זוהי תשובה. תשובה שבאה מהלב.

להתחבר לעצמנו זה לא דבר קל, זה קשה, וגם כשחשבתי שהבנתי מי אני, קיים החשש שאולי בעצם לא הבנתי כלום. אבל זהו כוחם של ימים אלו, לפנות לבורא עולם שנמצא איתנו קרוב מתמיד, ולבקש ממנו, בורא עולם, תן לי להכיר את עצמי, להכיר את הטוב שבי ולהאיר בו את העולם, לעשות רק טוב. וברגע שנבקש זאת, מעומק הלב, וודאי שנגלה, וודאי שנתקרב אל הטוב שבנו. אל לנו להתייאש ואל לנו לשכוח, "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת".