הכול עניין של תזמון

גישה נכונה היא הדבר החשוב ביותר המבטיח תוצאות טובות בכל יום, בכל חודשי השנה, כל שנות חיינו. ריעות לוי בטור לכבוד ראש השנה.

ריעות לוי , כ"ט באלול תשע"ד

איתן מיכאל לפני התאונה
איתן מיכאל לפני התאונה
ריעות לוי

אחד מחברי בפייסבוק שלח לי את המשפט הבא: "מי שמאמין בבורא עולם, מאמין גם בתזמון שלו".

לפני 10 שנים בדיוק, בכ"ז אלול עמדתי ברבנות ביחד עם אבא של הבן שלי לקבל את גט הכריתות. יומיים לפני ראש השנה.

תזמון טוב, נכון?

באותם הרגעים של "טקס" הגירושין עברו בראשי מחשבות רבות. המחשבה הראשונה הייתה: "הבן הקטן שלי שנמצא עכשיו במעון לא מעלה על דעתו מה הוריו עושים ברגע זה ואיך חייו עומדים להשתנות מהקצה אל הקצה".

המחשבה השנייה שהייתה לי: "אני לא מאמינה שזה קורה לי. אני "הבחורה הטובה מבית טוב"- מתגרשת!!! תמיד שומעים את הסיפורים האלה על אחרים, איך זה הגיע אלי?"

ואני שומעת כמתוך חלום: "והרי לך גיטך ואת מותרת לכל העולם". ריבונו של עולם, איך הגעתי למצב הזה? מה אתה רוצה ממני?

טוענת הרבנית פונה לרבנים ומודה להם על שאפשרו לנו לסיים את התהליך לפני ראש השנה כדי שנפתח את השנה החדשה עם תקווה להתחלות טובות.

יוצאים מהאולם של הדיון, לאוויר של ירושלים, לרחוב המהול בקולות של אנשים, רכבים, מוכרים וקונים. אני מסתכלת על בעלי לשעבר, "הגרוש הטרי", ומבינה שמעכשיו הכל תלוי בי, מה אעשה בחיי, כיצד אתמודד עם החור השחור שנפער בעולמי, בעצם מהי הגישה שבה אני רוצה לנקוט בתקופה הקרובה ובחיי בכלל.

גישה נכונה היא הדבר החשוב ביותר המבטיח תוצאות טובות בכל יום, בכל חודשי השנה, כל שנות חיינו. היא מילת קסם.

ובעודי הולכת ברחוב לכיוון הרכב, מתגבשת בליבי ההחלטה שמעתה ואילך אנקוט בגישה חיובית לחיים, אודה לבורא העולם על כל דבר טוב שיש לי, לאחר מכן אצפה לטוב, אצפה להשיג יעדים שאציב לעצמי, אחכה לעמוד בהם, להתקדם, לגלות את העוצמות שבי.

לקראת ראש השנה הקרב ובא, חשוב שכל אחד ואחת מאיתנו יענה על שתי השאלות הבאות:

איזו גישה אני רוצה לאמץ לעצמי לשנת תשע"ה?
איך אני הולך לוודא ולהבטיח שהבחירה שלי לא תישאר רק איחול?

בתקופה שבין הגירושין לנישואים השניים פשוט פרחתי, כמובן שאם הייתי יודעת כמה שנים זה ייקח, הייתי יותר רגועה ויותר שמחה, אך זהו חלק מהניסיונות בחיינו, לחכות בסבלנות, להאמין בתזמון של בורא העולם.

רצה אבינו שבשמיים, ואותה גישה שגיבשתי לעצמי ביום קבלת הגט, קיבלה מבחן נוסף לאחר התאונה הקשה שעברנו, וכעת, בתהליך השיקום הארוך והממושך של איתן מיכאל.

אני לא נותנת לעצמי ליפול, בכל יום מוודאת שהבחירה שלי בגישה החיובית לא נשארת רק איחול אלא היא מנוף להתקדמות בחיים.

בזמן התקיעות, זהו זמן לשאול את עצמנו שאלות, להוסיף שאלות נוספות בעניין הגישה, שאלות טובות מקדמות את האדם:

מהם הדברים החשובים בחיי, איזה אדם אני רוצה להיות, לאן פני מועדות, עד כמה טוב לי בחיי, מה אני רוצה לשנות, להוסיף?

בחירה נכונה בגישה החיובית היא מעיין המלכת ה', קבלה של מרות ה' בעולם, קבלה של השפע האלוקי גם אם הוא לא תמיד מוצא חם בעיננו.

בראש השנה שעבר, איתן מיכאל ישב בעגלתו בזמן התקיעות, זה היה כחצי שנה לאחר התאונה, כשהוא עוד לא ממש תקשר איתנו, אך הרגשתי כיצד גופו נדרך בזמן התקיעות, כיצד ידו האוחזת בידי מעבירה בי זרמים של כוח, זרמים של חיוביות, של תקווה.

התקיעות ברקע חדרו לליבי, זעזעו את גופי: "ריבונו שלי עולם, איזה ניסיון הענקת לנו, איזה קושי עצום קיבלנו, אך גם אילו כוחות גדולים אתה שולח אלינו כדי להתמודד. אני בגישה חיוביות, משתדלת לראות את הטוב, להאמין שבורא העולם יודע מה טוב לכל אחד ומתי".

תקיעה, שברים תרועה. התקיעה היא הניסיונות שכל אחד נתון בהם לאחר מכן מגיעים השברים, האנחות, אך לא נעצרים בזה, בסופו של דבר מריעים, רואים כמה התיזמון של בורא העולם נכון ומתאים לנו, כמה התקדמנו, כמה גדלנו בזכות הניסיון.

דמעות נקוות בזוויות עיניי, דמעות של כאב אך גם דמעות של שמחה, התרוממות.

אני מביאה בפניכם שיר שכתבתי לפני ראש השנה שעבר, אך התחושות והמצב לא השתנו:

הוא שוכב לידי,
במיטתי, ידו מלטפת את לחיי,
ידו השנייה בידי,
ואני קוראת לו בשמו בקולי.
ראשו אט אט מסתובב,
ומבטו נפגש במבטי.
אני אמא שלך-
זהו לחשי.
תסלח לי,
שזה קרה דווקא לך-
אהוב ליבי.
תסלח לי,
שלא תמיד אני בחיוכי,
ואתה רואה אותי גם במשברי.
גע בי,
לטף אותי,
לחש לי שזה זמני.
זו מציאות שאינה נתפסת בראשי,
שאתה כך שוכב דומם,
איתן מיכאל שלי.
האם יהיה סוף לצרותי?
האם אי פעם ארגיש שמחה אמיתית בחיי?
האם אצליח לעמוד בגישה החיובית שקיבלתי עליי?
חמול עלי,
בראש השנה תכתבני,
וביום צום כיפור תחתמני,
שלא נדע מי באש ומי -
ברכבו,
כי אנו כענן חולף,
שמח ומדהים היה בני-
ובנסיעה אחת -
חרב עלי עולמי.
אתה מלכי-
תרחמני -
כרחם אב על בנים,
כרחם אם על בנה,
הפגוע,
הנלחם,
השברירי.

שנזכה לחיות תמיד בגישה חיובית, ליפול ולקום.

שנה של שמחות, בשורות טובות לכולם.

ריעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. עובדת בקידום נוער בעיר. אם ל-3 ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות. reutkoch@walla.co