המונח "שו"ת" עבר בשנים האחרונות תהליך מדאיג של ריקון מתוכנו העמוק. תשובות קצרות באינטרנט ותשובות קצרצרות ב-SMS החליפו את הדיון המעמיק, פתיחת המקורות, דיון באפשרויות השונות ופסיקה מנומקת.
במובן הזה, ספרה החדש של הרבנית (או אשת ההלכה, או כל תואר אחר שתבחרו, הכל מקובל עלי) מלכה פיוטרקובסקי, 'מהלכת בדרכה', מהווה במובן מסוים חזרה אחורה, לימים שבהם תשובה לשאלה הלכתית יכולה הייתה להחזיק עשרות עמודים, בלי להתבלבל ובלי להתנצל.
הדיון בנושאים השונים מקיף, מאיר זויות שונות, מביא אפשרויות שונות להתייחסות ולא מתעלם מהתפתחות הפסיקה לאורך שלשלת הדורות, למרות שמדובר בספר הלכה ולא בספר מחקר אקדמי.
אולם, כמעט בכל מובן אחר לא מדובר כאן בחזרה אחורה, אלא אולי בתחילתו של ז'אנר שו"תי אחר, יש שיאמרו ז'אנר נשי.
בעוד תשובות הלכתיות "קלאסיות" מסתפקות ברובד הראשוני של השקלא וטריא ההלכתי, הניסיון שנעשה בספר "מהלכת כדרכה" הוא להציג תמונת מבט כוללת יותר, חברתית, אישית, יש שיאמרו גם מעט פסיכולוגית. מה שנדחק בשו"תים "קלאסיים" לשולי השוליים, הופך כאן לחלק בלתי נפרד מהבמה המרכזית.
זה איננו הספר ההלכתי הראשון הנכתב בידי אשה, אולם ללא כל ספק מדובר בספר המשמעותי ביותר שיצא עד כה שנכתב בידי אשה. לכאורה אין קשר בין מגדרו של כותב הספר ובין תוכנו, וביקורת תוכן מדוקדקת בוודאי שחייבת להתעלם מכך, אולם רשימת הנושאים הכלולים בספר, מרביתם נושקים דווקא לחייהן של נשים, אינה מאפשרת להתעלם מכך. כך למשל עוסק הספר בהרחבה באמירת קדיש על ידי אשה, בהנחת תפילין על ידי אשה ובנושאים נוספים על זו הדרך, אם כי גם מקומם של נושאים "אוניברסליים" לא נפקד.
לימוד התורה הנשי, בעולם בכלל ובארץ בפרט, הוא עדיין בחיתוליו. מספר הלומדות בתכניות המשך לנשים במדרשות השונות, תכניות המקבילות ללימודים ישיבתיים אצל הבנים. עדיין מצומצם מאוד. מדובר בעשרות בודדות של נשים המתחילות את המסלול בכל שנה, זאת לשם השוואה, מול למעלה מאלף בנים המתחילים ללמוד בכל שנה בישיבות הסדר וישיבות גבוהות במגזר הדתי לאומי בלבד. לאור זאת, מוקדם עדיין לצפות לארון ספרים תורני נשי, ובוודאי שספרי הלכה שיכתבו בידי נשים אינם צפויים להציף אותנו, אבל מותר לקוות שתוך שנים מספר יהיה לנו לפחות מדף אחד שכזה.
בדור הזה שבו אנחנו מצויים, שבו המחויבות להלכה כפי שהיא נשחקה עד דק, ספר כזה שמחזיר את הדיון לשדה ההלכתי הוא ספר מבורך מאוד. החזרת הדיון בשדה היהודי הפנימי מהרצון החופשי והאנמי משהו אל עולם המחויבות והדרישה, הוא מהלך נחוץ ביותר במיוחד בגדור שבו ערכים פוסטמודרניים שולטים שלטון כמעט מלא בשיח הכללי ואפילו בשיח הדתי, וגם על כך יש לברך את (הרבנית, אשת ההלכה וכו') מלכה פיוטרקובסקי.