הדרך אל התשובה עוברת ב'עוז וגאו"ן'

על מפגש בין הרב צבי יהודה קוק וחקלאים לפני יום כיפור, על הדרך לדבקות בקב"ה ועל הפן הלא מוכר של יום הכיפורים. כנס ב'עוז וגאו"ן'.

שמעון כהן , ח' בתשרי תשע"ה

הרב אתרוג בכנס
הרב אתרוג בכנס
תכנית ההוראה

הכנס השנתי של תכנית ההוראה בקרית ארבע חברון שליד מכללת אפרתה התקיים השנה בגבעת 'עוז וגאו"ן', הגבעה שהוקמה בצומת גוש עציון לזכר שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו, גלעד, אייל ונפתלי (גאו"ן) הי"ד.

בכנס בו נכחו מאות סטודנטיות ונשים מישובי גוש עציון והסביבה נשאו דברים רבה של קרית ארבע, הרב דב ליאור, הרב חננאל אתרוג, ראש תכנית ההוראה וראש ישיבת 'שבי חברון', הרב יוסף צבי רימון, הרבנית עידית איצקוביץ' והרב דוד מתוקי.

ראשון הדוברים היה הרב ליאור שנשא דברים אודות התשובה הלאומית שעל עם ישראל עם שובו לארצו לאחר אלפיים שנות הגלות, תשובה לאומית שמשמעה כיבוש הארץ ויישובה.

לאחריו התייחס הרב חננאל אתרוג, ראש תכנית ההוראה, באריכות למושג 'פני ה' ' אותו הבהיר בהמשלה למפגש פנים אל פנים בין אדם לחברו.

הפנים, הבהיר הרב אתרוג, הם אמנם שטח קטן בגופו של אדם ועם זאת הם החלק המשמעותי ביותר בזיהויו של אדם והיכרותו על ידי סובביו. בפני האדם נמצאים גם החושים המרכזיים שבהם נעזר האדם לזהות ולהכיר את זולתו.

מתוך כך עמד הרב אתרוג גם על הקשר בין המילה 'פנים' למילה 'פנימיות', דמיון מילולי המלמד על קשר והתאמה בין ייחודו של כל אדם ואדם, בין הפנים והפנימיות, לבין חיצוניותו. עוד הוסיף הרב אתרוג והזכיר את יכולותיהם של גדולי ישראל לאורך הדורות לראות בפני אדם את מעשיו וקורותיו.

מתוך דגש שהדברים אינם אלא משל וקיימת חובת זהירות מהגשמת הבורא הוסיף הרב אתרוג ותיאר את הקשר הנדרש בין אדם לקב"ה כקשר אישי ומעמיק של מעין היכרות פנים גם מול הקב"ה. קרבה זו מובילה לרצון האדם לקיים את עומק רצונו של הקב"ה. " לאחר שלב קיום תורתו ומצוותיו מגיע שלב בקשת פני ה', הפנמה פנימית ותחושה פנימית של שמחה וגעגוע לעשיית רצונו", אמר הרב אתרוג והדגיש כי "בימים אלה כל אדם יכול להיות כללי ואין הדברים נובעים מגאווה ואגואיזם, אלא דווקא מתוך התבטלות וענווה אל הכלל. משימתו האישית של האדם מגיעה מתוך מבט כללי של אכפתיות מעם ישראל".

הרבנית עידית איצקוביץ' ניתחה בשיחתה את מפגשו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל עם קהילה חקלאית שביקשה את הדרכתו לקראת יום הכיפורים.

בדבריו עם נציגי הקהילה הדגיש הרב צבי יהודה את חשיבות הריצוי של אדם את חברו כבסיס לתשובה. "יום הכיפורים הוא יום כפרה וניקוי. כיפורים הם ניקיונות והרצ"יה מדגיש שאלו לא רק ניקיונות מעל פני השטח של מה שאנחנו זוכרים, אלא ניקיון עמוק הרבה יותר", אמרה הרבנית איצקוביץ' וציטטה את דברי הרב הקורא ל"ניקוי נפשי פסיכולוגי פנימי הכרחי עבור חטאת היחיד ועל אחת כמה וכמה על חטאת הציבור".

"בקשת סליחה היא בקשה שהחטא לא ישבש את מערכת היחסים בין מי שאשם למי שאשם כנגדו", ציטטה הרבנית והסבירה את אמירת הסליחה כקביעה שהקשר בין המבקש למבוקש יקר והבקשה היא שהאירוע הבלתי תקין לא ישבש את הקשר הזה ולא ייחשב למייצג של הקשר.

עוד הוסיפה וציינה כי "הרב כותב שעיכוב בעשיית תשובה הוא כמו השארת חמץ או הלנת שכיר שהן עבירות שאדם עובר בכל רגע ורגע שהעבירה נמשכת", אמרה והזכירה את דבריו של דוד המלך הפותח את המזמור שלאחר בוא נתן הנביא אליו במילים 'למנצח מזמור', ביטוי של שמחה, "משום שדוד שמח בכך שנתן הנביא בא אליו להבהיר לו שמדובר בחטא, ובעיקר שנתן הגיע מיידית. "דוד מודה ושמח על הזדרזותו של נתן הנביא שבא אליו "כאשר בא אל בת שבע", מיד וללא המתנה".

בפגישתו עם חברי הקהילה החקלאית הדגיש הרב צבי יהודה קוק את הצורך בהקפדה על שמירת הלשון כגולת הכותרת של תיקון היחסים בין אדם לחברו ובתוך החברה עצמה. שמירת הלשון היא יסוד מרכזי בבניין האדם והעם. "במקום שיש שמירת הלשון יש גם שמירת הלב. אחרי הדיבורים נמשכים הלבבות. אדם שמתרגל שלא לדבר רע מתרגל שלא לחשוב רע. לא מדובר במעשה חיצוני", הדגישה הרבנית.

"לשון הרע שקול כנגד גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה גם יחד. שלושת החטאים הללו שעליהם ייהרג ובל יעבור פוגעים ביסוד מרכזי באישיותו של האדם – עבודה זרה פוגמת בשכל, גילוי עריות זוהי פגיעה בגוף וטימואו ושפיכות דמים היא פגיעה בנפש. לשון הרע לעומתם פוגע באדם כולו. האדם נקרא 'המדבר'. הדיבור הוא האדם. יש בו כוח מחשבה, נפש ותנועה ומשום כך שקולה לשון הרע הפוגעת על ידי הדיבור כנגד כל אלה, ביארה הרבנית איצקוביץ' והזכירה את דבריו של זכריה הנביא שהיה מנביאי השיבה לארץ 'איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם'. משמעותם ש הדברים שדווקא בדור זה של גאולה ושיבה אל הארץ עליכם לעמול שאפילו בלבבכם לא תחשבו רע על זולתכם. "בתקופת השיבה לארץ יש לשוב אל הליכוד הפנימי של העם. קיבוץ הגלויות הוא להיות גוי אחד בארץ".

את הכנס כולו חתם הרב דוד מתוקי, ראש ישיבת 'נתיבות דרור', שחשף פן לא מוכר במהותו של יום הכיפורים.

הרב מתוקי הזכיר את המחלוקת בין רבי יהודה הנשיא לחכמים אם יום הכיפורים מכפר גם ללא תשובה אם לאו. ההכרעה היא אמנם שהתשובה הכרחית כבסיס לכפרת יום כיפור אך עם זאת מדברי הרמב"ם עולה שבימי המקדש שעיר המשתלח היה מכפר על העוונות הקלים בעוד כיום, בהיעדר מקדש אין לנו אלא תשובה. משמעות הדברים היא שהתשובה היא הכנה ליום כיפור ותנאי לכפרת היום.

בהמשך הדברים העלה הרב מתוקי תהייה כיצד זה יום הכיפורים הוא היום שבו (כבט"ו באב) בנות ישראל היו מחוללות בכרמים, וכי יום זה ראוי למחולות ולא לכובד ראש?

את המענה מוצא הרב מתוקי בעניינו האחר והעמוק של יום הכיפורים שאינו אלא מעין חתונה מחודשת בין ישראל לרבש"ע. חז"ל חישבו ומצאו שמשה רבנו ירד מהר סיני עם הלוחות השניים ביום י' בתשרי והמשמעות היא ש"חתונת מתן תורה עומדת בספק עד יום כיפור. משה חוזר עם לוחות שניים המעידים על ניצחיות הקשר. המשמעות היא שגם אם נחטא אהבת הקב"ה אינה תלויה בדבר. אהבה זו מנצחת ואין חטא ועוון מפרידים בינינו לבינו. בשורת יום הכיפורים היא אחדותו של עם ישראל עם הקב"ה. דבר לא יפריד את קשר החתונה המחודשת שבין ישראל והקב"ה ועל כך מחוללות בכרמים", קבע הרב מתוקי וציין גם את הקשר שבין המילה 'מחול' למילה 'מחילה' המאפשרת לחולל. "יום כיפור הוא יום אהבה לאומי בין עם ישראל לקב"ה. התשובה היא הכנה לתשוקה המתחדשת. הכנה לקראת לך אלי תשוקתי".

זו לדבריו הסיבה לכך שבתקופת המקדש השעיר לעזאזל מכפר שכן עם ישראל מחובר אל הקודש בעוד כיום יש צורך להתאמץ הרבה יותר על מנת לעורר את התשוקה א הקב"ה ומאמץ זה הוא התשובה.

את האירוע כולו הנחתה מנהלת תכנית ההוראה, יהודית קצובר, שנשאה על נס את רוחו המיוחדת של העם כפי שהתגלתה בחודשים האחרונים, החל מימי האחדות סביב המאמצים להשבתם של הבנים החטופים ועד מבצע 'צוק איתן' והתגייסות העורף למען חיילי החזית.