את המסע בזמן אסיים באירוע היסטורי מאותה תקופה, סיפור אמיתי מרתק עם לקח בצדו.
בצדו של הטור, זאת אומרת, אין לי באמת כוונה להבריח את הקוראים עם מוסר השכל. האירוע ההיסטורי הוא, למי שתהה ועדיין נשאר ער אחרי כל הערות הביניים, הדו-קרב על תואר אלוף העולם בשחמט.
בראש השנה תשמ"ה ניצח אלוף העולם המכהן, אנטולי קרפוב, את המתמודד הצעיר גארי קספרוב, עלה ליתרון 0:2 ונראה כמי שעומד להגן בקלות על תוארו. הדיווחים החדשותיים מהגיליונות הראשונים של השנה כבר די סגרו את הסיפור. "איש ממחנה קאספארוב אמר לאחר מכן, שמצבו של קאספארוב 'ללא תקווה'", נכתב אז בעיתון 'הארץ' שכבר באותם ימים - עוד לפני ימיו של דב אלפון כעורך ושל יפאן כמדינה – השתמש באות אל"ף בלי הכרה.
קרפוב המשיך את מסע הניצחונות והגיע כבר ליתרון 0:5, כאשר ניצחון נוסף היה מספיק כדי להבטיח את הזכייה בתואר. אלא שכאן הגיעה התפנית בעלילה. קספרוב החל במלחמת התשה שתורגמה למספר שיא של תוצאות תיקו. אחרי חמישה חודשים ו‑48 משחקים הצליח השחמטאי בן ה‑21 לצמצם ל‑5:3 ונראה בדרכו הבטוחה להפוך את התוצאה מול קרפוב המותש. כאן נזעק נשיא פיד"ה (איגוד השחמט העולמי) לעזרתו של קרפוב, ובאחת ההחלטות השערורייתיות של עולם השחמט הודיע על הפסקת הדו-קרב, כביכול כדי לשמור על בריאותם של השחקנים. בדו-קרב החוזר, שנה לאחר מכן, ניצח קספרוב והפך לאלוף העולם הצעיר בכל הזמנים.
מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה? למשל, שגם מסע בן אלף מילין – נו, תעזבו אותי, כבר אמרתי שלא יהיה מוסר השכל. בזאת תם החלק האחרון במסע אל חגי תשמ"ה. אמנם לא דיברנו על הפרסומות לטלטקסט, על תחזיות האסטרולוגים ("לא נראה לי שהוא משלים את שאיפותיו הפוליטיות", אמר אילן פקר המנוח על שמעון פרס, כאילו בשביל זה צריך לדעת אסטרולוגיה) ועל מוספי המחשבים של התקופה ("יש להכות את האבנים זו בזו ואז ייצא אש" - לא ציטוט מדויק אבל כמעט אותה רמת אנכרוניזם), אבל יש לי תחושה שתסתפקו במה שיש. לא יודע למה.
אברמל'ה מלמד
ההתפלשות בעבר הרחוק דחתה מעט את ענייני העבר הקרוב. אבל לא אצא אל חופשת החג בלי להיפרד כראוי מהבמאי והתסריטאי אברהם הפנר, שהלך לעולמו לפני כשלושה שבועות. הפנר לא היה בין השמות הנוצצים – איינשטיין, ריבלין, מרון, דיין, פאר – שנפטרו במהלך השנה החולפת. הוא השתייך לדור הוותיק של הקולנוענים, אמנים שניסו לחקות את הקולנוע האירופי האמנותי והתחבבו בעיקר על מבקרי קולנוע בעלי טעם אנין בעיני עצמם.
אבל הפנר היה גם מרצה שלי באוניברסיטה לפני כעשרים שנה, ובעיקר היה איש מתוק, חכם, מטורלל במידה ומצחיק עד דמעות. הוא היה איש שמאל מהקצה של הקיצון – מטורלל כבר אמרתי? – אבל קשה היה לא לחבב אותו, בעיקר כי הוא מעולם לא לקח את עצמו ברצינות יתר. באחד מימי לימודיי מצאתי על לוח המודעות של החוג הודעה אופיינית שלו אלינו, תלמידי הקורס 'תסריט לסרט קצר', ומאוחר יותר תלשתי אותה מהלוח ושמרתי אצלי עד עצם היום הזה. הנה היא לפניכם כמעט במלואה, כלומר למעט מילים בודדות שקוצצו מטעמי דת ומצפון. הנוסח, הכתיב, הפיסוק והניקוד במקור:
לגמרי שכחתי, וזה חשוב!
ליום חמישי הבא עלינו לטובה שכחתי משהו סודי: גשו מיד לחלי (המזכירה) וקחו ממנה 'נייר' ובו משימת (חובה) לקראת השעור המפתיע הבא. מפתיע בעצם העובדה שהוא יתקיים, אם אמנם הוא יתקיים, לכו תדעו. בעולם הקשה והלא-אמין שלנו המתקרא על ידי יושביו 'העולם הזה' (בניגוד חמור ל'עולם הבא' שהוא עולמם של בני התרבות האמיתיים) הכל לא-צפוי והכל בא בהפתעה!
אז ביי, ביי. הכינו שעורים ותגדלו ותחכימו ותקבלו ציונים טובים ותדעו לעשות סרטים ועוגות ומרק עוף ולפתן (ולקלף תפוחי אדמה).
שלכם בהערצה, מורתכם (אַבְרֶמַ'לָה).
התחברתם? לא התחברתם? הזכיר לכם במשהו את המודעות על הלוח בישיבה או באולפנה? באמת לא משנה. נוח בשלום עם בני התרבות האמיתיים, אברמל'ה, ואל תשכח להצחיק אותם ולתת להם לבחור בעצמם את הציון הסמסטריאלי שלהם, בדיוק כפי שעשית בעולם הקשה והלא אמין שלנו.
בקטנה
לפי אתרי החדשות, חמאס חידש לאחרונה את ניסוייו בירי רקטות לים. אישית, אני בספק אם אכן מדובר בניסויים או בעוד מאמץ נואש של חמאס לשכנע את בני עמו שהם באמת ניצחו במלחמה וזרקו את היהודים למים. מעבר לכך, עדיין לא שמעתי צליל של גינוי מקהילות הטבעונים בארץ ובעולם על הפגזה לא מידתית של בעלי חיים ימיים. גם הפעם, טבח המוני שמבצעים מוסלמים בחפים מפשע לא מפריע לאנשי המערב לשתוק כמו דגים. חג שמח ובתיאבון עם הגפילטע.