התחיל בהקפות שניות ונגמר בהקמת נווה צוף

מנכ"ל משרד החינוך לשעבר נזכר בימי הקמת נווה צוף. בית הספר התחיל עם 3-4 תלמידים. הישוב החל בהקפות שניות ועקיפת מחסומים.

שמעון כהן , י"ב בתשרי תשע"ה

כוחות צה"ל בסמוך לנווה צוף. ארכיון.
כוחות צה"ל בסמוך לנווה צוף. ארכיון.
AFP

מעט לפני חג הסוכות המסתיים בחג שמחת תורה וההקפות שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם בנצי דל, מנכ"ל משרד החינוך לשעבר, שהיה שותף לפני עשרות שנים להקפות שניות שהתקיימו במושב נחלים ומשם יצאו החוגגים למסע ארוך שהסתיים בעליה נוספת לסבסטיה ובעליה לנבי סאלאח שעם רבות השנים הפכה לישוב נווה צוף-חלמיש.

דל נזכר כיצד באותם ימים, עת כיהן כעוזרו של שר החינוך והתרבות המנוח זבולון המר ז"ל, "הגיע אלי חנן פורת ז"ל וסיפר שעלה וירד הגרעין לנווה צוף. העסק לא עבד וכעת אנחנו מחדשים את ההתיישבות היהודית בנווה צוף ולצורך כך הם מפרסמים בכלי התקשורת קריאה לזוגות צעירים להצטרף אבל הם שואלים מה יהיה עם מערכת החינוך, אם יש בתי ספר. כשאני, סיפר חנן פורת, נותן תשובה שיהיה בית ספר, אנשים מפקפקים כי הם כבר שבעים מהבטחות. בקיצור, צריך להקים בית ספר".

דל מוסיף ומספר על אותו מפגש: "שאלתי כמה ילדים יש. הוא אמר שאולי יבואו שלושה, ארבעה או חמישה ילדים. התחלתי לפעול ולבחון את הדברים. ידעתי שאין סיכוי להקמת בית ספר עם סמל מוסד עבור שלושה ילדים. הגעתי למנהלת מחוז מרכז, דליה מעוז ז"ל.

"אמרתי לה שצריך להקים בית ספר בנווה צוף ושאלתי מה צריך לעשות כדי שיהיה אפשר להקים בית ספר כזה. היא אמרה שהיא לא יכולה לאשר זאת, אבל אם היא תקבל הוראה היא תבצע, אבל היא ביקשה שההוראה תהיה בכתב".

"מיד התיישבתי וכתבתי מכתב. היא תיקנה אותי ואמרה שיהיה כתוב 'הוראה', ואכן בתוך שבוע ימים הועד המקומי של נווה צוף קיבל הודעה בכתב ממנהלת המחוז שמאשרת פתיחת בי"ס ממ"ד ע"פ הוראה שקיבלה", הוא אומר וכשהוא משווה בין היתכנות מהלכים שכאלה אז והיום הוא מעריך כי "היום זה לא היה עובר, אבל צריך בקור רוח לבחון את כל הכיסויים של העניין וגם היום אפשר לבצע".

את סיפורו של בית הספר ההוא, בית הספר שהקמתו עם שלושה תלמידים אפשרה הגעתן של משפחות לנווה צוף, הוא חותם בסגירת מעגל כאשר לימים, שנים רבות אחר כך, נכדיו למדו באותו בית ספר בעוד הוא עצמו מתגורר בישוב עטרת הסמוך.

בדבריו התייחס דל גם למסע הלילי שאליו יצאו החוגגים מאירוע ההקפות השניות אל השומרון, מסע שהסתיים בהקמת נווה צוף. "אני זוכר את ההתלהבות הלילית, את העלייה עם ספרי התורה בלילה. האנשים הובלו לשם בלי לדעת לאן עולים. זו הייתה חוויה שקשה לי לתאר אותה אבל אני זוכר שזו הייתה חוויה שבה צעירי הציונות הדתית עולים בהמוניהם", הוא אומר ומיד מעיר שהשנים שחלפו השכיחו ממנו את הפרטים המדויקים.

עם זאת הוא מציין כי "אף אחד לא חשב שאלו יהיו הקפות והולכים הביתה. אפשר לדמות את זה ולומר שזה היה כדי להכניס רגל בין הדלת והמשקוף. ידעו שעושים כאן מעשה חלוצי והדבר נתן את התחושה של התעלות".

בדרכם, כך על פי העדויות והדיווחים התקשורתיים מאותם ימים עברו הצועדים בדרכים עוקפות מחסומי צבא. "זה היה חלק מהכיף של חבר'ה צעירים", אומר דל. "לא חשבו על כך שעוקפים צבא או לא. המטרה הייתה לדבוק בארץ ישראל עם כל החלומות המדהימים של הרב פורת והרב לוינגר ומנהיגים נוספים".

על הרב פורת וחזונו המתממש גם כיום מוסיף דל ומספר: "אני זוכר את חנן פורת ז"ל עולה על גבעה, עוצר את המכונית ואומר פה יהיה ישוב תפוח וכו', ואני בתמימותי האמנתי לכל מה שהוא סיפר, אבל שאלתי איך זה יתקיים, הרי הכול הרים וגבעות, אבל עובדה שזה היה חזון שהתגשם".

על ההנהגה הישראלית, הממשלה, אומר דל כי היה ברור שחלקם העלימו עין. לעומת זאת הלך הרוח בהנהגת המפד"ל היה שונה לחלוטין, שם התגייסו בפועל לסייע לעולים להתיישב.

מאז ימי 3-4 התלמידים בשנת 77' נבנו בנווה צוף למעלה מ-250 מבני מגורים, מוסדות חינוך, מועדונים ובתי כנסת. כך מדווחים היום ב'אמנה' המצויה בעיצומו של מיזם בנייה חדש בישוב.

מאיר הר ציון בנבי סאלאח. ארכיון אלון מורה