גילויים בחג הסוכות

כשאתה יורד לסוכה, אתה שומע מה קורה בסוכה שלידך, רואה איך המשפחה השכנה מסדרת את השולחן, במה הבן הקטן משחק, זה חג כל כך לא אישי.

יעל רון , י"ח בתשרי תשע"ה

בניית סוכה. אילוסטרציה.
בניית סוכה. אילוסטרציה.
פלאש 90

שבת בבוקר. העגלה כבדה ואני סוחבת אותה ומנסה להתעלם ממשקלה, מסתכלת מסביבי על הסוכות, על הזו שעשויה מבד, הזו שעשויה מעץ, על המשפחה שכבר סיימה להתפלל ויושבת מסביב לשולחן לאכול.

על השולחן שמסודר בצורת חית בסוכה אחת, ועל הסוכה בה יש שטיחון עם כמה צעצועים לילד קטן. אין ספק, החג הזה הוא החג הכי לא אישי בעולם. בכמה שניות נכנסתי לעולמם הפרטי של עשרות משפחות, וזה עוד מבלי לשבת לידם בשולחן החג. אם הייתי יושבת, אז בכלל, מה הייתי מגלה.

נזכרתי בשיחה שהייתה לי עם חברה טובה, שמתגוררת כעת בקראוונים, כשבישוב שלה כל קראוון צמוד מאוד לחברו. היא סיפרה איך היא אוהבת לפתוח את המזגן גם כשלא צריך, רק בשביל שהחלונות יהיו סגורים והיא תזכה למעט שקט, פרטיות. כשאתה בסוכה, אתה נחשף, פנייך גלויות לכל עם ישראל ואתה בעצם מכריז זה מי שאני.

וגם אם השכנים לא יהיו נאים בעינייך, וגם אם מסוכה אחת ישמעו צעקות, מסוכה נוספת ישמעו שירים שפחות ראויים לשולחן השבת שלך, בכל זאת כולם יקיימו את המצווה וישבו ביחד כשהם משלימים זה עם סוכתו של זה ושמחים זה עם זה.

בחג הזה אתה מתחבר לעם ישראל, מכיר אותו יותר טוב, מפסיק להסתגר בתוך הפינה הנוחה שלך בבית, מפסיק לעשות הצגות לשכנים שמתגוררים לידך שנה שלמה ולא תמיד מכירים מי אתה. מעבר להיותו חג של אמונה, בו אנחנו מודים לה' על שהגן עלינו ביציאת מצרים, נתן לנו את ענני הכבוד, מעבר לזיכרון הנוסטלגי שהחג הזה מעורר אותנו אליו, החג הזה מעורר אותנו אחד לשני משיל מעלינו את המסכות ומאחד אותנו שוב זה לזו.

עכשיו, כשהימים הנוראים מאחורינו ואנחנו בימי שמחה הקדוש ברוך הוא נותן לנו הזדמנות להתאחד שוב לקראת השנה החדשה, לבנות לנו בתים מחוץ לביתנו, להראות לעולם את מי שאנחנו מבלי להתבייש ולקבל כל אחד מהעם שלנו כפי שהוא. בואו ננצל את ההזדמנות, נשמח אחד בשני ונקיים את מצוות החג בשלמותם.