שנה חדשה יוצאת לדרך, והאמונה הרווחת כי שנה חדשה מסמלת התחלה חדשה וכי תמיד יכול להיות כאן טוב יותר, החלטתי לנסות לעשות שינוי תפיסתי. כאמא לילדים בכלל, וכאמא למתבגרים בפרט, יש לי הרבה פעמים תחושה שאפשר לשפר דברים, או לפחות לנסות לעשות את חלקם קצת אחרת. אז הנה 8 ההבטחות שלי לשנה החדשה:

עבודה מסודרת במקום כיבוי שריפות

יש לנו כבר נוהל קבוע. בכל יום, בשעה 4, מיד כשהילדים רואים אותי הם מסבירים לי שהם צריכים משהו: חוברת עבודה, חולצה לצופים, מחשבון, מחוגה או כל דבר אחר. בכל יום צץ משהו חדש. לא ברור לי האם כך זה בנוי במערכת החינוך (נוסח: התש את ההורה בתחילת שנת הלימודים) או שרק הילדים שלי פתחו תכונה מיוחדת כזאת, שהם נזכרים ברגע האחרון בכל מה ש"צריך" להביא.

אני מודה שבכל פעם שכזאת, אני מביטה בהם בחוסר סבלנות עז, מרגישה בעיקר תסכול, ונוסעת לכל הסידורים האלו עצבנית לחלוטין. מעכשיו, בכל יום כאשר הם חוזרים מבית הספר אברר איתם מה צריך ולמתי. חסל סדר ההתקלות!

אוכל בריא במקום ג'אנק פוד

אני לא רוצה להגיד לכם את מספר הפעמים שבהם אמרתי לילדים השנה לחמם לעצמם שניצל מוכן וצ'יפס (עכשיו יהרגו אותי כל חובבי החיות והבריאות גם יחד) כי לא הספקתי להכין אוכל בריא ואיכותי. השנה אני מבטיחה לעצמי שזה לא יקרה יותר (או שזה יקרה הרבה פחות).

נהגת הסעות

אם לא ידעתם התפקיד השני שלי הוא נהגת בהסעות של הילדים. אין יום אחד בשבוע, ולא משנה אם השמש יוקדת או אם יורד מבול (ואם אני בריאה או חולה) שבו אני מסיעה את הילדים לחוגים/חברים ועוד. כבר אמרתי לילדים לא פעם שאם הייתי מפעילה מונה הייתה יכולה להיות לי הכנסה נאה מכל ההסעות האלו. השנה החלטתי שאני מצמצמת משמרות ומורידה הסעות. עבור חלק מההסעות אעשה פול עם אימהות אחרות, או שילדיי היקרים פשוט ילכו ברגל.

לדבר עם הילדים

השנה אנסה בכל יום להניח את הסלולארי שלי לחצי שעה בצד ופשוט לדבר עם הילדים. אני ערה לכך שבהתחלה סביר להניח שהם רק יבהו בי ולא יבינו למה אימא שלהם מפריעה להם באמצע צפייה בטלוויזיה/בהייה במסך הסלולארי וכו אבל אני אסביר להם, וזה יעבוד. כאימא למתבגרים אני לא יכולה שלא להרגיש כי התקשורת איתם הולכת ומתחזקת בעיקר בסמסים ובווטסאפים וכל מה שקשור לשיחות בארבע עיניים די נזנח. לכן הגיע הזמן לעשות שינוי.

זמן איכות

האמת היא שכבר הרבה זמן שצמד המילים האלו עושות לי הרגשה רעה. כ"כ מחייבות, כ"כ מבלבלות- מהו בדיוק זמן האיכות הנכון לילד ולך? האם יש בכלל חיה כזאת? השנה מבלי לקבוע כללים או חוקים, מתי שיזדמן, פשוט אקבע עם כל ילד לעשות משהו אהוב על שנינו: ללכת לסרט, להסתובב בקניון ועוד (עכשיו כל חסידי זמן האיכות יאמרו- והרי בדיוק לזה הכוונה).

זמן לעצמי

לאחרונה שמתי לב שכאשר אין לי בכלל זמן לעצמי אני הופכת לחסרת סבלנות לחלוטין. (ולא, קניות בסופר זה לא זמן לעצמי וגם לא הזמן שבו אני עושה כביסות). לכן אנסה השנה לפנות זמן לעצמי כדי לעשות בו דברים שאני אוהבת, כמו: להיפגש עם חברות, להתעמל, ועוד.

אמא פחות לחוצה

השנה אנסה שלא לדאוג ללא הכרה, נניח כשהילד נוסע לטיול של הצופים (אני כבר עכשיו מתחילה להכין את עצמי לזה) או שהילדה יוצאת לבלות עד שעה מאוחרת. השנה אשתדל להיות הרבה יותר רגועה, ולאפשר להם את החופש שלהם (בגבולות הנורמלי, כמובן) מבלי שהדאגות שלי יעיקו עליהם.

להבין שאני זאת אני

השנה, לאחר גיל 40, ועם ילדים מתבגרים בבית (שיש להם מה להגיד ולחוות דעה בכל נושא ועל כל דבר), הגיע הזמן להפנים דבר אחד חשוב. נכון שחשוב לרצות לשנות וגם להשתנות. וחשוב גם לעשות תעדוף בתיזוז הבלתי פוסק בין עבודה, לימודים, בית, ילדים וזוגיות ולהבין מהו סדר העדיפויות. אבל מדי פעם חשוב גם לעצור מכל המירוץ הזה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך מה שוויניקוט אמר לפני שנים רבות: אני זאת אני, אני עושה מה שאני יכולה, וזה בסדר.

שתהיה לכולנו שנה טובה!

הכותבת היא עיתונאית ועורכת מגזין "עשר פלוס" להורים למתבגרים WWW.ESERPLUS.NET