השר בנט וסגן השר הרב בן דהן
השר בנט וסגן השר הרב בן דהןצילום: פלאש 90

תוצאות הבחירות לרבנות ירושלים הן הישג למפלגת הבית היהודי, ובפרט לנפתלי בנט בשני כובעיו כיו"ר המפלגה וכשר הדתות, ולרב אלי בן דהן - סגן שר הדתות ומי שמופקד בפועל על עבודת המשרד.

עצם העובדה שהתקיימו בחירות ונבחרו שני רבני עיר, אחרי לא פחות מ‑11 שנים בהן כיסאות הרבנים הראשיים לירושלים נותרו מיותמים, היא הישג בפני עצמו. בעבודה שכם אחד עם ראש העיר ניר ברקת - שותף מלא בהישג - נחצו מכשולים ציבוריים, פוליטיים, משפטיים וביורוקרטיים שהמאבק בהם נמשך לאורך כל הקדנציה הראשונה של ברקת. עם תחילת הקדנציה השנייה שלו, רגע לפני שהרב אריה שטרן מגיע לגיל 70 ומאבד את האפשרות להתמודד, הצליח ברקת למלא את הבטחתו לציבור הציוני-דתי בירושלים ולהביא לכך שאחד משני הרבנים הנבחרים הוא מועמד הציונות הדתית.

אפשר לראות בהצלחה הזאת התעשתות של בנט ובן דהן מהכישלון להביא לבחירת מועמד ציוני-דתי לתפקיד הרב הראשי לישראל. יש לקוות שבחירתו של הרב אריה שטרן היא אות לעוד הצלחות עתידיות שיאפשרו לעולם התורה הציוני-דתי לשלב את בכירי תלמידי החכמים שצמחו בישיבותיו בתפקידי מפתח, ולהשפיע לטובה על דמותה, מעמדה ותדמיתה של מערכת הרבנות בישראל, תוך שיתוף פעולה פורה עם רבנים מכל הזרמים ומכל העדות.

2

ביחד עם התחושה הטובה על עצם בחירתם של רבני עיר לירושלים ועל כך שאחד מהשניים הוא נציג הציונות הדתית, אי אפשר להתעלם מהתחושה הקשה שמבטאים רבים לנוכח החמצת ההזדמנות לבחור שני רבני עיר מהציונות הדתית. בדיעבד יש להתנחם בכך שהראשון לציון הרב שלמה עמר קרוב בדעותיו בעניינים רבים לציבור הציוני-דתי, וגדולתו בתורה והיותו רב ראשי לשעבר מוסיפים עוצמה רוחנית וכבוד לרבנות ירושלים. בחירתו לתפקיד בתמיכת ש"ס, גם אם בעל כורחם של חלק מראשיה, עשויה להחזיר אותו לעמדת השפעה מרכזית ממתנת וברוכה על הציבור הגדול הקשור למפלגה החרדית-מזרחית, המצויה במשבר מנהיגות רוחני ופוליטי מאז הסתלקות מנהיגה הרב עובדיה יוסף.

יש גם מקום לטענתו של ראש העיר ברקת, אשר סבור שלכתחילה יש להתחשב בכך שהציבור החרדי מהווה כשליש מתושבי ירושלים, ולכן ראוי שאחד משני הרבנים יבוא מטעמו. בחשבון כולל יכולה אמנם הציונות הדתית לטעון בצדק שהחרדים מעולם לא גילו נדיבות דומה כלפיה, ולקחו לעצמם כמעט את כל העוגה בכל עת שהייתה להם אפשרות לכך. מצד שני, מעורבות חרדית מתונה במערכת הרבנות הממלכתית מסייעת לכך שגורמים מרכזיים בציבור החרדי יעניקו גיבוי להחלטות הרבנות, או לפחות יימנעו מלצאת למערכה גלויה נגדן. הרב שלמה עמאר עצמו הוכיח זאת בגיבוי החשוב שהעניק, בתמיכת הרב עובדיה יוסף, לגיורי הרב דרוקמן ולגיורי צה"ל.

3

ועדיין אי אפשר שלא לחוש צער על כך שהרב שמואל אליהו לא נבחר לתפקיד. מלבד היותו מועמד ציוני-דתי מובהק, הרב שמואל אליהו הוא אדם רב פעלים ורב השפעה שמצליח לגעת בציבורים רחבים ובפרט בדור הצעיר, לרומם את רוחם ולהרים את קרנה של תורה. הרב שמואל הוא דוגמה חיה לרב שמקיים "לא תגורו מפני איש" ומבטא את האמת התורנית שלו גם כאשר יש צורך להילחם עליה מול קובעי הטון והאליטות המנהלות את המדינה. גישתו הלאומית האמיצה של הרב אליהו חשובה במיוחד כשמדובר בעיר ירושלים, בה הלוחמנות האסלאמית החצופה ושאיפות ההשתלטות הנוצריות דורשות תגובה הולמת ועוצמתית של ההנהגה הרוחנית היהודית. בעניין זה אין רבים הראויים כמו הרב שמואל אליהו להיות ממשיכי דרכו של הראי"ה קוק, רב העיר ירושלים, במאבקיו להבטחת השליטה היהודית בכותל בימי המנדט הבריטי. מעורבותו הציבורית העמוקה של הרב אליהו ויכולת ההתקשרות העממית שלו עשויה הייתה להקנות לו השפעה רבה על מעגלים רחבים מעבר לעולם הרבני והדתי המובהק. מסתבר שנושאים כמו התיישבות יהודית במזרח ירושלים, תגובה הולמת לאלימות המוסלמים בהר הבית ובכותל ועמידה איתנה מול הלחץ הנוצרי בקבר דוד המלך, היו יכולים לקבל תנופה תחת השראתו. מסתבר שזו גם הסיבה לכך שהממסד המשפטי החילוני-ליברלי-שמאלני שוב קם על רגליו האחוריות כדי לסכל את סיכוייו להיבחר. אי אפשר להיות בטוחים שאין אמת בטענה שגם בבית היהודי היו מי שהעדיפו להתרחק מתמיכה במועמדותו, במסגרת הניסיון להציג פנים מתונות וליברליות לצורך חיזוק התמיכה שהמפלגה זוכה לה בציבור החילוני.

4

יש לחזור ולהעיר שלאחרונה התקבע דפוס פעולה של כריתת דילים עם ש"ס, שבמסגרתם מתחלקים התפקידים של רבני עיר כך שש"ס מקבלת את תמיכת הציונות הדתית לרב ספרדי מטעמה, ובתמורה תומכת במועמד הציונות הדתית לתפקיד הרב האשכנזי. השיטה הזאת עבדה בפתח תקווה, שם נבחרו הרב מיכה הלוי מטעם הציונות הדתית והרב בנימין אטיאס מטעם ש"ס. נעשה ניסיון לפעול בדרך דומה בבחירות לרבנות הראשית ולהשיג את תמיכת ש"ס ברב דוד סתיו בתמורה לבחירת הרב עמאר לקדנציה נוספת כרב ראשי. כעת הושגה תוצאה דומה ברבנות ירושלים, כאשר המשרות חולקו בין רב ציוני אשכנזי לרב חרדי ספרדי.

אסור לציונות הדתית להשלים לאורך זמן עם מצב שאינו מאפשר בחירה של רב עיר ציוני-דתי ממוצא מזרחי. לאחר שהיעד של בחירת רב ציוני בירושלים הושג, היעד הבא צריך להיות בחירה של רבני ערים ציונים מבני עדות המזרח.

ואשר לרב שמואל אליהו, שגם כיום מצודתו פרושה על כל הארץ, הציונות הדתית צריכה להעניק לו גיבוי ברור מול הצקות השמאל הפוליטי והמשפטי ולהתאמץ יותר בפעם הבאה כדי לשלב אותו בתפקיד בכיר שיאפשר לו להגביר עוד יותר את השפעתו הברוכה.

לתגובות: [email protected]