פסוריאזיס אינה צרעת

מומחה לרפואת עור מזכיר: פסוריאזיס היא מחלה מתישה וקשה, אך לא מדבקת כלל. לא צריך להוסיף על סבל החולים.

פרופ' ארנון כהן , ד' בחשון תשע"ה

פסוריאזיס. ארכיון
פסוריאזיס. ארכיון
thinkstock

אנשים רבים נרתעים כאשר הם רואים אדם החולה בפסוריאזיס. יתר על כן, לעיתים קורה שהחולים עצמם נוטים להתבייש במחלה ומנסים להסתירה. אך האם יש סיבה לכך?

לרגל יום המודעות למחלה, נראה לי נכון וחשוב להזכיר כי פסוריאזיס הינה מחלת עור דלקתית כרונית שאינה מדבקת. אמנם מדובר במחלה שסימניה ניכרים על פני העור, המאופיינת בהופעה של נגעים אדומים עם קשקשת על פני הגו והגפיים, אך אין שום סיבה להירתע מהחולים בה.

בשנים האחרונות הוכח באופן חד משמעי שפסוריאזיס היא מחלה של מערכת החיסון: בחולי פסוריאזיס קיימת פעילות מוגברת של תאי מערכת החיסון המפרישים ציטוקינים. רמת הציטוקינים הגבוהה והפעילות הפתולוגית של תאי מערכת החיסון הקיימת בחולי הפסוריאזיס גורמים להופעת מצב דלקתי המתבטא בנגעים האופייניים של חולי הפסוריאזיס. וזו גם הסיבה לכך שלא ניתן בשום פנים ואופן להידבק במחלה כשבאים במגע עם מי שחולה בה.

פסוריאזיס הינה מחלה הגורמת לתסכול רב, הן אצל החולים והן אצל המטפלים. חשוב שבן המשפחה, כמו גם הרופא, יהיו קשובים ואמפטים לחולה. במהלך הבדיקה הגופנית אני ממליץ לרופאים לא לוותר על מגע בעור החולה, על מנת להעביר את המסר שהמחלה אינה מדבקת ואינה "דוחה". מבחינת הרופא, יש לתת התייחסות ראויה לטיפול בפסוריאזיס ולכן צריך להקדיש מספיק זמן בביקור.

בצד הנושא הרגשי, עומד לדיון בחירת אופן הטיפול. קיימות מספר אפשרויות טיפול בחולי פסוריאזיס – טיפול מקומי, טיפול סיסטמי, פוטותרפיה או טיפול בים המלח. בנוסף לכך, יש כיום פריצות דרך של ממש בתחום וחשוב להיות מודעים לאפשרויות חדשות לטיפול במחלה – למשל, כניסתן של תרופות הניתנות בכדור המבוססות על מולקולות קטנות מוכוונות מטרה (כדוגמת האפרמילסט, או בשמה המקצועי – Otezla).

בחירת הטיפול, הן מצד החולה והן בהמלצת הרופא, צריכה להיות מותאמת למטופל מבחינת חומרת המחלה, תחלואה נלווית, העדפות של החולה (בייחוד בנושאים של עלות הטיפול ונוחות הטיפול) וכמובן יעילות. חשוב להדגיש בפני המטופלים שפסוריאזיס היא מחלה כרונית ולא ניתן להגיע לריפוי של המחלה, אלא רק לשיפור והקלה בתסמינים.

להערכתי בישראל ישנם כיום למעלה מ 200,000 חולי פסוריאזיס, גברים ונשים כאחד. למרות שפסוריאזיס יכולה להופיע בכל גיל, נראה כי יש שתי תקופות גיל בהן המחלה נוטה להופיע: בין גיל 20-30 ובין גיל 50-60. בצד ההתקדמות המשמעותית בתחום הטיפולי והרפואי במחלה, נראה כי הדעות הקדומות מצד החברה נשארו כשהיו. פסוריאזיס היא מחלה מספיק מתישה וקשה, וכאמור היא לא מדבקת כלל. לא צריך להוסיף על סבל החולים ואין לתת להם יחס של דחויים.

פרופ' ארנון כהן הוא מומחה לרפואת עור ומין ממכון מור והוד השרון (שירותי בריאות כללית).