החג'דומאטים האמיתיים

הם חיים את הסניף אבל העדיפו שלא להיכנס להדרכה. לכבוד חודש ארגון בבני עקיבא: קבלו מדגם אקראי של האידיאליסטים הכי שרופים שיש.

הדר סקלסקי והראל אגמון , י"ג בחשון תשע"ה

הגשמה באלקנה
הגשמה באלקנה
צילום:

"אל תהיו מדוכאי הדרכה!"

"אנחנו בעצם תורמים לסביבה שלנו. בבתי אבות, בבתי חולים. הלכנו אפילו לנקות בתי עלמין. בשבוע העבודה האחרון הלכנו ופיתחנו את נקודת ברוש הבקעה שבבקעת הירדן (מקום הירצחו של שריה עופר הי"ד).

מה עוד? ניקינו את שלולית החורף של נתניה, הכנו צ'ופרים והלכנו לחלק אותם לאנשים המכונים 'שקופים': קופאיות, מנקי רחובות. רצינו להביע הערכה. בתקופת פרס-פולארד האחרונה יצאנו עם פוסטרים ושכנענו תושבים לחתום על עצומה לשחרורו, בחורף הקשה אספנו מלא בגדים חמים לנזקקים ובצוק איתן התרמנו כל מה שאפשר לחיילים, מממתקים ועד לבנים - 100 ארגזים!"

עקבתם? גם אני בקושי. את השיחה החפוזה בינינו מנהלת אתי אוראל לדאני (16) המדהימה בזמן הפוגה קצרה במחנה אחים, עמותה לילדים בעלי מוגבלויות שבה היא חונכת.

אוראל היא שביעיסטית באולפנת 'אמנה' בכפר-סבא, תושבת נתניה ואחת הפעילות הבולטות בגרעין נחשון ותיקים, שהוא - אני כבר לא מופתעת - הגרעין הפעיל ביותר בארץ. כבוד!

למה דווקא גרעין?


"סיבה ראשונה היא הסיפוק - אתה יודע שאתה נותן מעצמך ותורם לאחרים. הסיבה השנייה היא שאני אוהבת להיות עסוקה. לצאת, לראות אנשים, להכיר אותם לעומק מתוך העשייה - תמיד כיף להיות במסגרת וכשאתה נכנס לזה לראשונה אתה נסחף".

מה תאמרי למי שנותר מחוצה להדרכה?

"וואו, כל כך הרבה דברים! 'מדוכאי הדרכה' אני קוראת להם. כששאלו אותי 'גרעין או הדרכה' עניתי גרעין. אנשים לא רואים כמה זה חשוב! נכון, צריך לחנך, צריך להעביר הלאה - אבל מה עם היישום? מה עוזרים הערכים אם אנחנו לא עושים בהם כלום?! נוצרה סטיגמה מוטעית שהגרעין הוא העדיפות השנייה. אני חושבת שצריך להעצים את הגרעינים בתנועת בני עקיבא. לתת להם מקום. בואו לגרעין!"

"צריך לבעור על משהו"

בערב הראשון של מסע סוכות שאליו יצאה לראשונה כמדריכה שחר פריינטה (17) מהמושב שפיר, היא לא האמינה למראה עיניה. אל הרל"שייה הגיעו כמה ילדים, בידיהם מכשירי השמיעה שלהם והם מצליחים בקושי להסביר שהם זקוקים להטענת לילה כדי שיוכלו לפעול ביום השני למסע, ולמעשה - כדי שיוכלו לשמוע בבירור את כל המתרחש סביבם.

צריך לבעור על משהו מחלקת הגשמה בנ''ע

הסיטואציה הזו זרקה את שחר לימים שבהם היא עוד הייתה חניכה כבדת שמיעה, כשהיא מצאה את עצמה לבד ביער אחרי שפספסה את ההוראה לפנות ימינה (סוללת מכשיר השמיעה שלה התרוקנה ביום הראשון ושקעים לא נמצאו) ולבסוף הפסיקה להגיע לסניף בסוף שבט ניצנים, פשוט מפני שלא שמעה דבר מהפעולות.

"התבגרתי, חזרתי להדריך, ואמרתי לעצמי שזה לא יכול להימשך! באותו ערב דאגנו שהילדים והסוללות יטופלו, אבל היה לי ברור שמעכשיו יוצרים קבוצה שתלמד את כבדי השמיעה להסביר את עצמם".

עם הדברים האלה התחילה שחר לפרסם בדף של המחוז בפייסבוק על דבר הקמת הקבוצה שמטרתה לפרוק, לשתף בחוויות הייחודיות ולפעול.

"היום יש כבר יש נגישות והבנה כלפי כבדי שמיעה. אנחנו דואגים גם להסברה איך לשלב ילד כזה בשבט. האתגר הבא שלנו הוא הנגשה אקוסטית לסניפים".

אחרי תקופת הדרכה משמעותית מאוד, בחרה שחר שינוי קיצוני למדי ועברה מאולפנת בהר"ן לשנת של"פ בבית-שמש הסוערת.

זה שינוי מטורף. איך הכלת אותו?

"קיבלתי את ההחלטה אחרי שנודע על רצח שלושת הנערים. העם אמנם היה מאוחד מאוד, אבל זה רק שלב אחד ואני חושבת שצריך לבנות בניין. ובשביל זה צריך הרבה אהבה. אני מאמינה מאוד שצריך לבעור על משהו, והלכתי - כי זה מה שבער בי. מעבר לזה, הקושי נותן מוטיבציה. אם היה קל כולם היו הולכים". היא מסיימת בציטוט מתוך דבריו של דרור ויינברג: "קשה זה טוב. קשה זה תמיד טוב. למה אני צריכה לחיות עם החברה שהכי קל לי בה?"

"כובד האחריות מונח על כתפינו"

עוז פנטון (16) מאלקנה, פעיל במסגרת 'צוות עשייה' בסניף ביישוב, שהוא חלק מגרעין 'אריאל' באלקנה, ע"ש אריאל חובב הי"ד, חלל צה"ל בן היישוב. במסגרת הפעילות הכללית מתקיימים ישב"צים קבועים ויציאות להתנדבויות במקומות שונים.

איזה סוג של התנדבויות מקיים הגרעין?

"אנחנו לא עוסקים רק בתחום אחד אלא משתדלים לעזור בכל מקום שאפשר. ממש לאחרונה, במסגרת הפרויקטים המיוחדים שלנו, קיימנו את 'שוק ארבעת המינים' שכל הכנסותיו הוקדשו לפעילויות הצוות, ובעיקר לפעילות השיא של הגרעין: קייטנה בת שבוע ימים שאנו מארגנים לילדים בעלי מוגבלויות. בשנה שעברה ארגנו גם בת מצווה לילדה נפגעת טרור ממשפחת רווחה, והיה מטורף במובן השמח של המילה. בנוסף, יש לנו פרויקט קבוע של עזרה בשיעורי בית לילדים מבית הספר היסודי ביישוב".

איך אתם מצליחים להרים את כל הפרויקטים האלה?

"תכל'ס, בחבריא ב' כובד האחריות מונח על כתפינו: אנחנו עובדים, קובעים ומארגנים הכול בכוחות עצמנו, אין מדריכים והכול תלוי בנו בסופו של דבר. במה שנחליט, במה שנעשה, בכמה נתרים וכמה נעזור".

רוצים להכיר חג'דומטים נוספים, שרופים לא פחות?

הכתבה המלאה במגזין חשוון של "עולם קטן"

לרכישת מנוי לעולם קטן לחץ כאן