לחישות מחלישות

ריעות לוי המתמודדת עם הטיפול בבנה לומדת איך לסנן לחישות ואמירות שמחלישות ושוברות. להיזכר בנקודות טובות ולהתקדם. טור אישי.

ריעות לוי , י"ג בחשון תשע"ה

איתן מיכאל
איתן מיכאל
צילום: ריעות לוי

לפני כשבוע נפטרה סבתא של בעלי בגיל 85, בשיבה טובה. השאירה אחריה 10 ילדים ועשרות נכדים ונינים.

כשהגענו לנחם, הדבר הראשון שקיבל את פנינו הייתה מודעת האבל על פטירתה, אוהל המנחמים ובית מלא באבלים ובמנחמים נוספים.

ישבתי שם על אחד הכיסאות ומחשבות רבות החלו לצוץ בראשי: "מה שווה העולם הזה אם בסוף כולנו מתים... למה לעבור כל כך הרבה קושי פה בעולם, אם זה הסוף של כולנו..."

וכהוכחה לכך ניגשו אלי בני משפחה לשאול מה שלום איתן מיכאל ואיך הוא מתקדם, וכמובן שהשאלות נשאלו בטון עצוב וכואב ואולי קצת מרחם.

כמאמנת, אני מתרגלת עם המאומנות שלי תרגיל של "זיהוי לחישות נחש", זיהוי של משפטים הגורמים לנו לא לעשות משהו שרצינו לעשות. (כמו הנחש שלחש לחווה לאכול מעץ הדעת, למרות שהיא לא רצתה לאכול ממנו) כגון: "אין לי כח", "אני לא יוצלחית", "החיים שלי גם ככה קשים אז למה להתמודד" ועוד.

אז ניסיתי לזהות את הלחישות הללו ולנסות לקחתן ולהפוך אותן לחיוביות: נכון שהחיים שלי מאתגרים, מלאים בהתמודדויות לא פשוטות, וכל יום אני יכולה לזהות לחישות נחש רבות שיכולות למנוע אותי מלפעול, אך אני לא נכנעת להן, אני מעצימה את עצמי בעזרתן.

אני אוכיח לכולם שיש לי כח, שאני מסוגלת להתמודד, שבמאה העשרים שלי, (אי אפשר להתחמק מטבע החיים), הבית גם כן יהיה מלא באנשים שידברו בשבחי ויספרו עד כמה הייתי חזקה בחיי וכמה הם למדו ממני.

בכל פעם כאשר אני לוקחת את איתן מיכאל מהעגלה, באה לחישה עוצמתית ולוחשת לי: "בטח כבר אין לך כח להתמודד, תראי איך הוא נראה מסכן, כל כך נזקק, יושב מאחורה בהסעה, לפעמים המשענת של העגלה לא מספיק נוחה לו ואין את אמא שתסדר... אולי תעזבי את כל העיסוקים שלך ותטפלי רק בו..." לחישות קשות, שוברות, שמרסקות אותי.

אחת מהדרכים להתמודד עם לחישות הנחש הללו היא לבדוק האם אכן הלחישה אמיתית או דמיונית. לחפש מצבים בחיים שהוכחתי שהלחישה לא נכונה.

וכך בדרכי לבית, בשביל המוביל לפתח הבית, בין הצמחייה הירוקה והפרחים הפורחים, אני נזכרת בשעות קשות יותר, בשעות של חוסר וודאות מוחלט מה יהיה איתו, אני מבינה שהלחישות הן דמיוניות. אני מסוגלת להתמודד. נכון, הוא נזקק, אבל הוא יודע שאמא מחכה לו בכל יום ומייחלת כבר לחבק אותו. נכון, החיים שלך לא פשוטים, אבל תראי ב"ה איזו אישה חזקה את, כמה דברים טובים את עושה בעולם.

אני זוכרת את השבועות הראשונים לאחר התאונה, הלחישות לא עזבו אותי, כמו זבוב טורדני שלא נותן לך מנוח – כל הזמן חזרתי לעבר, כאבתי שהוא לא יחזור יותר. ריחמתי על עצמי, היו רגעים שהתרסתי כלפי בורא העולם, לא האמנתי שיהיה לי כח להתמודד עם הניסיון הזה, לאחר שב"ה חשבתי שהגעתי למנוחה ולנחלה בעקבות נישואי השניים.

ב"ה כל לחישה כזאת, כאשר אני מצליחה לסנן אותה, רק מחזקת אותי יותר. רבי נחמן מברסלב אומר: " צריכים לקרות ליצר הרע בשם אחר... כח המדמה" המחשבות שלך המייאשות זה לא נכון. כל אחד יכול לזוז, ולהיזכר בנקודות הטובות שבו. זה לא יצר הרע אלא דמיון.

אני מביאה בפניכם שיר שכתבתי בזמן האשפוז באל"ין, כמה ניסו להחליש אותנו, כמה לחישות נחש שמענו בתקופה ההיא, וב"ה שמנו אותן בבוידעם, והמשכנו קדימה:

רב הנסתר על הנגלה,
כך פה אומרים.
לא בטוח שהוא יחזור להיות
ככל הילדים,
אותנו מייאשים.
לאולם הפיזיוטרפיה נכנסים,
ילדים בכל מיני מצבים רואים.
הפחד מזדחל, מראות קשים מדמיינים,
האם כך יראה גם איתן מיכאל שלי המדהים?
אך קולות בליבי לוחשים,
בך אנו מאמינים,
מכאן איתן מיכאל יצא בריא בכל האיברים.
הם רק בשר ודם הרופאים,
ומישהו אחר מנהל את העניינים.
קיבלנו תקופה לחזק איתו את הקשרים,
ונזכה להסתכל עליה כתקופה נוספת שעברנו בחיים.
השאלות והחששות תמיד עולים,
אך אנו אותם מגרשים,
המראות פה לא נעימים,
הסבל והיגון מציפים,
אך אנו מאחורי הווילון אחד את השני מחזקים,
שהביתה תחזור מהר לאחיך שמחכים,
ולכל החברים.

אז נשתדל לא לתת ליצר הרע, לדמיון וללחישות הנחש להחליש אותנו, נתאמץ להפכן ללחישות מקדמות ומנחמות.

ריעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. עובדת בקידום נוער בעיר. אם ל-3 ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות. reutkoch@walla.co