הרב יונה גודמן
הרב יונה גודמןצילום עצמי

הרב יונה גודמן טוען בפינתו השבועית כי קיים מכנה משותף לחלק גדול מהקשיים שיש להורים בימינו. את המכנה המשותף הוא מדגים בעזרת כמה שאלות חינוכיות שהוא נשאל לאחרונה.

"הורה אחד אומר לי שהוא מרוגז שבנו חוזר הביתה בערבי שבתות ובמוצאי שבתות בשעה שתים או שלוש לפנות בוקר. לדברי ההורה, הוא קבע שעת חזרה של אחת-עשרה, אך הבן בקביעות מאחר בכמה שעות בנימוק שלכל שאר החברים מותר. הורה אחר קנה לבתו בכיתה ז' סמרטפון, נגד רצונו, כי היא לחצה שהיא מנותקת מפטפוטי הווטסאפ של כל החברות. הורה שלישי הביע חרדה מכך שבנו שרק עתה קיבל רישיון נוהג באוטו המשפחתי בלי מלווה, בטיעון שכל חבריו עם רישיון טרי גם נוהגים ללא מלווה".

לדברי הרב גודמן, המשותף לכל הדוגמאות הוא שהורים קובעים גבול בתחום חיוני והילד בקביעות פועל אחרת, בנימוק שככה עושים כל חבריו. לדעתו, החמור ביותר הוא מצב בו הורה קובע דבר מה והילד בקביעות עושה את ההפך. הרב גודמן רואה בזה נזק לחינוך הילד, שמתרגל שאין משמעות לדברי הוריו ושאין משמעות לגבולות ולכללים. כן מתרגל הילד שמה שצריך לקבוע עבורו הוא התנהגות חבריו.

הוא מציע להורים: "תקבלו החלטה. או שתחליטו שאתם מאפשרים לו להיות בחוץ עד לפנות בוקר, לנהוג ללא מלווה וכל דבר אחר שחבריו עושים, או שאתם מגלים הורות ולא נעלמים. הנער זקוק להורים שעקביים בעמדתם. מותר להקשיב לרצונו, מותר וצריך להזדהות עם תסכולו על שדורשים ממנו להיות שונה מחבריו, אך בסוף – אתם צריכים לקבוע. אם תרצו – תגמישו קצת את הגבול, למשל, תזיזו בשעה את זמן החזרה הביתה. אך אחרי שתקבעו גבול חדש, תקפידו עליו. למען הילד וחינוכו".

הרב גודמן טוען כי ילדים בהתחלה מקטרים על שהוריהם מגלים הורות פעילה, אך מהר מאוד לומדים להעריך זאת. לדבריו, במובן עמוק הם כמהים לקצת יותר הורות וגבולות.

את דבריו מסכם באמירה כי נוכח מצב בו הילד בקביעות עושה הפוך מרצון הוריו – הראשון שצריך להשתנות הוא ההורה ולא הילד. הוא שצריך להחליט לא להיבהל מהלחץ החברתי, הוא שצריך לגבש את עמדתו מתוך דו-שיח קשוב עם ילדיו, ולקבוע את נהלי ביתו. לא רק "למען הסדר הטוב", אלא למען מתן המשך חינוך בריא לילדיו.