הר הבית, כיפת הסלע
הר הבית, כיפת הסלעהלל מאיר

בניגוד לטענת הקואליציה המוזרה שקמה לגנות את הפעילות להחזרת הנוכחות היהודית להר הבית, ההתעוררות לנושא הזה לא באה מתוך תאווה בלתי מוסברת להרוס את הסטטוס קוו או להתכחש להסכם המעניק לממלכה ההאשמית מעמד מיוחד בהר.

הפעילות היהודית היא מענה להידרדרות מתמשכת בהר הבית ממצב של "שועלים הילכו בו" שלכל הפחות כלל את הנחמה "ושממו עליה אויביכם", למצב שבו הוואקף כל הישר בעיניו יעשה.

המפנה הגדול לרעה הגיע בימי ממשלת ברק, שהעלימה עין בזדון - ואפילו מול מחאתם של אנשי שמאל מובהקים כמו א"ב יהושע - מן ההרס שמתבצע בהר הבית. הוואקף פעל אז במטרה להצדיק למפרע את טענתו של ערפאת באוזני הנשיא קלינטון שמעולם לא עמד מקדש יהודי בהר הבית, והמקום רק המתין לנביא שלהם שיעלה ממנו השמימה.

בשנת 1999 באו הדחפורים והשופלים של הוואקף ועל סמך היתר להתקנת יציאת ביטחון למתפללי המסגד בנו מסגד פיראטי ענק באורוות שלמה. צי של משאיות הוביל באישון לילה טונות של עפר ושרידים ארכיאולוגיים אל המזבלות העירוניות. הכול נעשה בלי פיקוח ובלי חפירות הצלה - דבר שלא ייעשה במרכז הארץ, וכל שכן באתר כה חשוב ורגיש. ההפרות הללו נמשכות עד היום, והן שהזינו את התגובה הטבעית היהודית מתוך תחושה שהר הבית בסכנה - תגובה שלא לוותה במעשי רצח ופרעות על פי מיטב המורשת של המופתי הגדול.

בהסכם השלום עם ירדן זכתה אמנם הממלכה ההאשמית במעמד מיוחד בהר הבית שנועד גם לכבד אותה, אבל גם למנות אותה למשגיחת כשרות בלתי משוחדת שחותמתה תעיד בפני המוסלמים שאל-אקצה אינו בסכנה והיהודים אינם מתכוונים לפגוע לרעה במקומות הקדושים. אבל משגיח הכשרות קיבל תמיד רגליים קרות בשעת מבחן. כך היה בפרשת גשר המוגרבים, שלאחר חורף גשום הגיע למצב של סכנת קריסה.

ישראל הזמינה מהנדסים ירדנים ואף הציעה לירדן שידורי טלוויזיה של עבודות הבנייה בזמן אמת. הירדנים הסכימו בתחילה, אבל בסופו של דבר אפילו הגישו תלונה נגד ישראל בארגון אונסק"ו. לאחר שהבד"ץ הרבת-עמוני פעל כדי להטריף פעולה כשרה לחלוטין, הוא פסל את עצמו מהתפקיד.

קואליציה בהתפרקות

ישנם סימפטומים קשים יותר מפרישתו של עמיר פרץ אשר מעידים על כך שלא ניצבת מולנו ממשלה מתפקדת, אלא אוסף יריבים פוליטיים שכבר החלו במאבק הבחירות. התסמין הבולט ביותר הוא חוסר הפרגון בין השותפות הקואליציוניות. שתי דוגמאות: שר המדע יעקב פרי מעלה חישובים קואליציוניים בריאיון עם דוד הורוביץ, עורך העיתון 'טיימס אוף איזראל'. בריאיון מפנטז פרי על קואליציה בלי הליכוד בראשות – תחזיקו חזק – השר אביגדור ליברמן, וביחד עם החרדים אהובי נפשו של לפיד.

מנגד, גם נתניהו אינו מכבד את השותפה הקואליציונית שלו כאשר הוא מלמד את לפיד בפומבי פרק בהורדת מחירים. האוצר עסוק בלתרץ, בעוד נתניהו פשוט מוציא צווים המתירים כניסת ייבוא מתחרה. איך לא חשבנו על זה ואיך לפיד לא חשב על זה. בינתיים מתנהל קרב פנים-קואליציוני סביב השאלה מי אחראי לאלימות הערבית, או האם בטונדות הן תשובה הולמת לטרור. ועדת השרים לענייני חקיקה מאשרת ברוב קולות הצעות חוק, וציפי לבני ויאיר לפיד מזדרזים להגיש ערר ולתקוע את העסק.

המסמר הבא בארון של הקואליציה הוא ההכרזה על בחירות פנימיות מוקדמות בליכוד ובבית היהודי בחודשים הקרובים. בתוך הציונות הדתית כבר נשמעים צחצוחי חרבות נוסח הסקר שמנבא לאיחוד הלאומי שלושה מנדטים – אמנם רק על גבול אחוז החסימה, אבל זה בלי לצרף את עוצמה לישראל (על רקע האידיליה השוררת בין השר אריאל וד"ר בן ארי) ואולי גם את פלג אלי ישי בש"ס. רק את נאמני הרב בא גד שכחו לצרף.

רבותיי חברי הקואליציה, אם פניכם לבחירות אז גשו ישר לעניין בלי מריחות. אם רצונכם שהממשלה תשרוד, שבו ביניכם ונסו לגבש כלי משחק. הזמינו מגשרים מסוגו של יעקב נאמן. אם טרם הבחנתם בכך, בחוץ משתוללת מלחמה ולעת הזאת הגעתם למלכות.

תופסים ת'יהודי

בקרוב אנו עשויים לחזות בהתגברות העלייה מרוסיה לישראל, לצד הרעה ביחסים בין שתי המדינות. במקרה הזה אי אפשר להאשים את הממשלה, כי נתניהו וליברמן עשו כמיטב יכולתם כדי לשמור על יחסים טובים עם רוסיה, כולל הזמנה של פוטין לנתניה, לטקס חנוכת אנדרטה שמנציחה את גבורת הצבא האדום במלחמת העולם השנייה.

ישראל גם נמנעה מהצבעה נגד רוסיה כאשר עלתה בעצרת הכללית של האו"ם ההצעה המערבית לגנות את הפלישה הרוסית לאוקראינה. הדבר נעשה מתוך דאגה לקהילה היהודית ברוסיה, ומתוך רצון לשמור על ערוצים פתוחים עם פוטין כדי להשפיע על משלוחי הנשק מרוסיה לסוריה ואיראן.

אולם נוכח המתיחות הגוברת בין רוסיה למערב (עד כדי מלחמה קרה חדשה, כדברי גורבצ'וב), ספק אם נוכל להתמיד במדיניות הזאת. קשיי הכלכלה הרוסית עלולים להחריף את האנטישמיות שם. כמו אצל יצואניות נפט אחרות, גם כלכלת רוסיה מושפעת לרעה מצניחת מחירי הנפט - וזאת בנוסף להשפעת הסנקציות המערביות. הרובל הרוסי צנח לאחרונה בעשרה אחוזים, וכלכלת רוסיה עשויה להצטמק ב‑1.5%.

יש לזכור שייצוב המטבע הרוסי היה אחד מהישגיו הבולטים של פוטין, הישג שאותו הזכיר בכל פעם שהתמודד בבחירות. כעת ההישג הזה בסכנה, מה שעשוי להשפיע לרעה על התמיכה בפוטין ולהוביל אותו לנסות למצוא שעיר לעזאזל.

אתר חדשות פופולרי הציג לאחרונה את ההתפלגות הלאומית של המיליארדרים ברוסיה, ומסתבר שהיהודים תופסים רבע מהטבלה. ההחלטה לפרסם מי הם הלא רוסים העשירים יכולה להיות מקרית, אך בהתחשב בכך שאנשי פוטין השתלטו גם על האתר הזה ודברים כאלה אינם מתרחשים באקראי – מסתבר שיש מקום לדאגה.