משלמים אז למה לא? פרס
משלמים אז למה לא? פרספלאש 90

השבוע התבשרנו על כניסתו של נשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס, למועדון היקרתי והמצומצם של משתכרי העתק על כל הרצאה.

על פי הדיווח מתברר שאם תרצו במקרה להזמין ליום ההולדת של בנכם בן השש את מר פרס להרצאה תאלצו להיפרד מלא פחות ממאתיים אלף דולר. זאת לבד מעלויות הטיסה, ההסעה והמלון היקרתי (מאוד) שבו דורש מר פרס להשתכן.

בכך נכנס פרס למועדון היוקרתי והמצומצם של אצולת משתכרי ההרצאות - חבורה שמונה עוד כחמישה אנשים בהם ביל קלינטון ורעייתו. ברכות לפרס (וגם לא מעט דאגה לראש הממשלה נתניהו שיודע שהכספים שיוזרמו ממזמיניו של פרס יתועלו לקידום אג'נדתו המדינית המטרידה והחתרנית של פרס).

ועם זאת אני מבקש לתהות ביני לבין עצמי (ואתכם): תכל'ס, מה בדיוק הוא אומר להם שם, לאילי ההון הללו, שמצדיק פרידה מכמעט רבע מיליון דולר? על איזה סיפור הצלחה אישי הוא מספר להם בין גביעי הקוקטלים וחליפות הטוקסידו? הוא הרי לא מדבר על גיוס הכספים החשאי להקמת הכור בדימונה וגם לא על ישיבות הממשלה שקדמו למבצע אנטבה. כל אלה לא מעניינים היום לא אותו ולא אותם, אז מה בכל זאת נאמר שם?

במעט השורות הבאות אנסה לנחש מה נאמר שם בטרקלינים המצוחצחים של ניו יורק ווושינגטון. הנה השורות שיחסכו לכם רבע מיליון דולר:

ניתן לדמיין איך אקס-נשיאנו עולה לבימת הנואמים, מחייך חיוך שבע רצון ופותח בהרצאה (עשרים דקות לכל היותר, כך זה בדרך כלל. יש גבול לסיבולת של הנוכחים) מתובלת במשפטי שמעון פרס ('לא כל פרח פורח אבל כל מה שפורח הוא פרח', 'כשהכוכבים מאירים סימן שהגיע לילה', 'ההיסטוריה תשפוט את מי שלא ישפוט אותה' וכאלה) ואז מתחילה שוב המכירה הפומבית של אותה סחורה ישנה משנות התשעים של המאה הקודמת.

מר פרס (חאלס עם הסיפור הזה של לוזר. מי שמוכר אותה סחורה עבשה ברבע מיליון דולר הוא אחלה וינר שבעולם) מספר להם בעגה השמעון-פרסית המוכרת, זו שהפכה לפס הקול של הפוליטיקה הישראלית במאה הקודמת, על הצורך בתקווה ובחלום, על האויב שיהפוך לפרטנר, על זרעי השלום שינבטו לחלום של מציאות, על דור הילדים שיהיה טוב מאיתנו ולכן יש להשקיע בו, על הפאנאטיות שלא הביאה לכלום, על הטכנולוגיה שחשובה יותר מגאולוגיה ושאר המצאות ושאר ירקות ופירות (וכמו בבננה גם כאן אומרים לנו שזה לא רקוב, זה דבש!). הנה חסכתי לכם רבע מיליון דולר. כמה זה בשקלים? אגב, אצלי צריך להוסיף גם את עלויות התרגום.

מסתבר שכמונו גם אלי ההון בארה"ב לא דורשים מפרס קבלות על הנאומים המרתקים שלו. אף אחד מהם לא קם ושואל בהרצאה המתוזמנת ומתוזמרת הזו 'סליחה, מיסטר אקס פרזידנט, דיברת כל כך יפה, אבל זה גם עובד כל הדבר הזה שאתה מדבר עליו? כי לא נראה לי שהשכנים שלך במידל איסט קנו את זה', וכשאף אחד לא שואל אפשר להמשיך לנאום ולגרוף מיליונים.

אגב, האמריקאים משלמים על החזון הזה רק בדולרים, אנחנו שילמנו בחיים. שוב האמריקאים משלמים זול יותר מאיתנו.