1. הקדמת בחירות היא שאלה של רווח והפסד. כל אחד מהשותפים הקואליציוניים צריך לשאול את עצמו האם בחירות בנקודת הזמן הזו ייטיבו את מצבו או שמא ההיפך.
בקואליציה הנוכחית ישנן 5 מפלגות. שתיים מהן תינזקנה בודאות מבחירות, שתיים עשויות להרוויח ואילו בנוגע למפלגה האחרונה התמונה מורכבת.
2. נתחיל מהמפסידות הכמעט ודאיות: התנועה ויש עתיד. התנועה היא באופן מובהק רשימה של כנסת אחת. אם נשתמש במטאפורה מעולם קצת אחר, 'התנועה' היא תנועה בדיוק כפי ש'המותג' הוא מותג. מדובר באוסף די מקרי של אנשים, שלכולם ברור שהאכסניה הנוכחית לא תביא אותם לכנסת פעם נוספת.
הסקרים מנבאים אמנם ללבני מעבר של אחוז החסימה, אולם אחוז החסימה החדש מעמיד אותה במצב גבולי. בהנחה שרבים מהמצביעים הפוטנציאליים עדיין אינם מודעים למשמעות אחוז החסימה החדש סביר להניח שכשהבחירות תתקרבנה רבים מהמצביעים יפחדו לסכן את קולם ויעבירו אותו למפלגות אחרות. זו תהיה נבואה שתגשים את עצמה ולבני (אם לא תבצע חבירה למפלגה קיימת דוגמת מפלגת העבודה בתוך גוש כזה או אחר), תמצא את עצמה מחוץ למערכת הפוליטית. כל יום נוסף לקואליציה הנוכחית הוא יום נוסף שבו התנועה קיימת. הקדמת הבחירות היא גזר דין המוות למסגרת הפוליטית שמעולם לא הפכה ליצור ממשי.
יש עתיד אמנם איננה בסכנת מחיקה, וסביר להניח שבכנסת הבאה היא עדיין תזכה לנציגות מכובדת, אולם זו ככל הנראה תנוע סביב מחצית כוחה בכנסת הנוכחית. לכסא שר האוצר לפיד כבר לא יחזור, ספק אם הוא רוצה, סביר יותר להניח שהוא יהיה שר הפנים או הכלכלה. מבחינת לפיד בחירות כעת הם אובדן ההזדמנות האחרונה להביא את ההישג המשמעותי שיסייע לו לשמור במידת מה על כוחו בבחירות הבאות.
3. המרוויחות הפוטנציאליות הן הליכוד והבית היהודי. מבחינת נתניהו המצב הנוכחי הוא כמעט הגרוע ביותר האפשרי. כשהוא נמצא בעמדת ראש המפלגה השניה בגודלה בכנסת, עם 18 ח"כים בלבד, כל ממזר קואליציוני הופך למלך. חוצפתה של לבני ועזות פניו של לפיד ממררים את חייו, בשעה שבחירות צפויות, בודאות קרובה, להחזיר אותו פעם רביעית (ואחרונה?) לכסא ראש הממשלה, מעמדה נוחה בהרבה.
עם זאת, גם נתניהו יודע שבחירות פועלות בדינמיקה שאיננה צפויה לחלוטין מראש, וכי יש בהן סיכון גדול מאוד, זאת למרות שאף אחד מהטוענים הפוטנציאליים לכתר לא נראה בשלב זה כאיום משמעותי. בנוסף, איש לא ערב לו שהקואליציה הבאה תהיה קואליציה שבה ילקק דבש ויריח שושנים, ושהוא לא ימצא את עצמו במצב של "מחליף פרה בחמור".
יו"ר הבית היהודי, השר נפתלי בנט, הוא מרוויח פוטנציאלי נוסף. בחירות היום אמורות, על פי הסקרים, להביא אותו לעמדה הנחשקת של המפלגה השניה בגודלה בכנסת ובקואליציה. שילוב בין עמדה אידיאולוגית יציבה יחסית ובין כריזמה אישית טובה מאוד של היו"ר, מביאים את הבית היהודי לעמדה הטובה ביותר בפתיחת מערכת בחירות מזה שנות דור.
הבעיה הגדולה של בנט היא, שמנהיגותו הציבורית והצלחתו בסקרים אינן מתורגמות לשקט פנימי. הטקטיקה של עיכוב המו"מ עם תקומה עד לאישור החוקה פועלת כעת לרעתו, כשהוא עלול למצוא את עצמו מנהל מו"מ כשחרב הבחירות מונפת מעל לראשו והאיום של אובדן מנדטים ימינה הופך למשמעותי.
4. הנעלמת הגדולה של הקואליציה היא "ישראל ביתנו". מפלגתו של ליברמן לא צפויה לאבד כוח רב בעקבות בחירות, יתכן שהיא אפילו תתחזק במנדט או שניים. מנגד, ההישג הפנומנלי של 5 שרים בממשלה לא צפוי לחזור על עצמו. ליברמן סובל בימים אלו גם מדימוי ציבורי בעייתי עקב חוסר הבהירות של מיקומו הפוליטי, וגם השר לביטחון הפנים, אהרונוביץ', לא מסייע לפופולאריות של מפלגתו.
בשלב זה עדיין נראה שליברמן הוא חלק מהאגף שלא צפוי להיות מעוניין בבחירות, אולם ההערכה הזו יכולה להשתנות בכל רגע.
5. מי שהיה צריך הוכחה לכך שלפיד איננו מעוניין בבחירות קיבל אותה אמש, בראיון שהעניק לערוץ 2. לפיד חזר על אמירות ברוח זו כמה פעמים והבהיר שפניו לא לבחירות. אולם, ראש הממשלה נתניהו יכול בכל רגע לדחוק אותו לפינה הזו, אם יחליט לסכל סופית את חוק מע"מ 0.
המפתח נתון בידיו של נתניהו, ורק הוא יהיה זה שיקבע האם התקציב יאושר או שישראל תלך לבחירות. הוא היעחיד שעשוי לרצות בחירות כעת וגם יכול לאכוף את רצונו.
6. כל תסריטי הקואליציות החלופיות אינם רלוונטיים, משום שהם תלויים בחבירה של גורמים שאינם מסוגלים לחבור. ליברמן וגלאון לא ישבו יחד בממשלת לפיד, וליברמן לא יסכים שהחרדים יחליפו את לבני ולפיד בממשלת נתניהו. התוצאה היא ששינוי הרכב הקואליציה תלוי בבחירות, ואלו, נזכיר, תלויות בנתניהו.
כל ההערכות הפוליטיות ברגע זה עוסקות בשאלה אחת, בלתי ניתנת להערכה אמיתית, והיא: מה קורה בין שתי אוזניו של נתניהו? רק חדירה לתוך מוחו של ראש הממשלה תוכל לתת את התשובה לשאלה מה יקרה במערכת הפוליטית בתקופה הקרובה.