המתח הביטחוני כמו גם המראות הקשים מאירועי הפיגועים המתועדים במצלמות כמעט בשידור חי ומיד מופצים בכלי התקשורת מעוררים אצל הורים רבים שאלות בדבר היחס הנכון לילדים בימים שכאלה. מה לחשוף בפניהם ומה להסתיר ואיך להתמודד עם שאלות קשות של ילדים בגיל הרך.
על הסוגיה הזו שוחחנו עם דבי גרוס, מנהלת מרכז הסיוע לנשים דתיות המעבירה מידי שבוע קבוצת תמיכה להורים בשכונות התפר בירושלים.
בדבריה היא מספרת כי בניסיון המצטבר בעקבות אירועים קודמים הוכנה רשימת המלצות והצעות להורים ואותה היא פורסת בפני ההורים הנועצים בה. "אחד הדברים הוא להקפיד על רוטינת היומיום. זה נותן ביטחון וגבולות", היא אומרת ומוסיפה כי לעיתים יש צורך לבנות כעת רוטינת חיים יומומיים קבועה על מנת להעניק לילדים תחושת סדר וביטחון הנמשך על אף האירוע הטראגי שאירע והם נחשפו אליו.
עוד היא מוסיפה וממליצה "להגביל את החשיפה למדיה. אנחנו ההורים אמנם רוצים לראות מיד מה בדיוק קרה ופותחים רדיו טלויזיה ואינטרנט אבל שוכחים שילדים רואים. זה נותן להם תחושה שאנחנו במקום לא בטוח, שיש רוע בעולם ושהרוע הזה יכול לפגוע גם בי ובמשפחה שלי. הילד לא יודע על איזה בסיס הוא יכול לעמוד".
גרוס מספרת על סדנאות שקיימה בימי המתיחות בדרום ושם "ילדים דיברו וציירו על בכי של האמא ועל כך ש'אני לא יכול לדבר על מה שעובר עלי כי אני לא רוצה להדאיג אותה'. ילדים בגיל חמש, שש ושבע מדברים על תחושת אחריות שמוטלת עליהם, יש ילדים ששמעו מהאבא שגוייס למלחמה שהוא הגבר של המשפחה אבל הוא לא רצה להיות האבא אלא הילד במשפחה. הילד הזה לא אומר זאת להורים אבל הוא אומר זאת לנו בסדנאות".
באשר לרמת התשובות שיש לתת לילדים השואלים מה בדיוק מתרחש ברחובות ועד כמה הדבר מערער את ביטחונם האישי אומרת גרוס כי "צריך לומר את האמת אם הילד שואל, ולהשתתף בכאב ובעצבות אבל לא להיכנס לפרשנויות והרחבות". בהקשר זה היא ממליצה לתת לילדים לשחק בחיילים ובמשחקים דומים. "זה נותן לילד אפשרות לפרוק תחושות. לאדם מבוגר יש עם מי לשוחח. ילד לפעמים מספר ואז צריך לתת לו אמפטיה ולפעמים הוא מוציא את הדברים בדרך של משחק".
"צריך להסביר לילד שיש מדינה וצבא ששומרים עליו, שהקב"ה שומר עליו, ואם הוא שואל אם הסכנה קרובה גם אליו ויכולה לפגוע בו ובמשפחתו "לומר את האמת, שאנחנו מקווים שזה לא יקרה גם אצלנו".
גרוס מוסיפה ומציינת כי גם להבעות הצער של המבוגרים יש לתת מסגרות וגבולות. מותר וניתן להזיל דמעה, אך יש להישמר מהבעת בכי היסטרי אל מול הילד הקטן שמאבד את ביטחונו העצמי כאשר הוא רואה את ההורה מפחד עד כדי היסטריה.