בשבע מהדורה דיגיטלית

לימון מתוק

יהושע לימוני מנווט ביד אמן את המופע המוזיקלי שלו המשלב גם הגיגים משעשעים

משה גלנץ , ה' בכסלו תשע"ה

יהושע לימוני
יהושע לימוני
ניסים לב

יהושע לימוני, מופע

במסגרת פסטיבל הפסנתר שהתקיים לאחרונה, הופיע הזמר והיוצר יהושע לימוני במוזיאון תל אביב, בינות ליצירות האמנות והתמונות המפארות את גלריית בלומנטל.

אלבומו האחרון של לימוני, 'האם יש סיכוי לאהבה', שיצא לפני כשנה, כבר ביקר במדור זה. השירה הענוגה והמילים המיוחדות שכתב החזירו אותו אל מרכז הבמה, וסיפור חייו המרתק מוסיף לכך. הוא חזר בתשובה ולאחר תקופה קצרצרה זרק הכול, אולם שקיקתו לדרך מכוונת הביאה אותו לתהות ולחפש את דרך האמת עד שמצא שוב את מקומו תחת כנפי האמונה, והדבר מתבטא היטב במילות השירים שכתב.

בהופעה מתגלה לימוני כאדם בעל הומור בריא ושנינות מפתיעה. בין שיר לשיר הוא שולף אמירות מצחיקות והגיגים מעניינים והקהל מחזיר לו אהבה בפרצי צחוק מתמשכים. בשבילי רגעי השיא היו השירים "האם יש סיכוי לאהבה", "מנות קטנות" ואף "לומר תודה", שהיה לדואט משעשע בינו ובין הקהל כאשר הנגנים ירדו מהבמה והוא נותר ללהטט לבדו על הפסנתר.

הדרך שבה מגיש לימוני את המופע היא אמנות של ממש, אך לא ניכר לרגע כי הוא מתאמץ. לימוני, על כל פשטותו וצניעותו, הוביל את הקהל שהורכב מצעירים ומבוגרים, דתיים וחילונים, חובשי כיפות וכובעים, למסע מרתק, אינטימי ומתוק. נדמה היה כי התמונות ויצירות האמנות המעטרות את קירות המקום ספגו אף הן את אופי האירוע והן מתמוגגות מהאווירה.

את לימוני ליוו נגנים מצוינים שמשתפים איתו פעולה כבר כמה שנים, שלכל אחד מהם הוא קורא מורה. עדי גולדשטיין על הפסנתר, יענקלה סגל על הבס והבוזוקי ולצדו גיא אלפונטה בחצוצרה ובקולות הרקע. נקודה מעניינת נוספת היא הנגינה של לימוני. אמנים ששולטים בכמה כלי נגינה הם דבר מצוי, אך לימוני שהתחיל את הקרירה המוזיקלית מאחורי מערכת תופים הופך את השואו למעניין יותר ויוצא דופן. היה מענג להביט אל מרכז הבמה, שם ניצבו בגאון כלי ההקשה שעליהם תופף תוך כדי שירתו המלודית והיפה. ביציאה חשתי כאילו הייתי הערב אצל פסיכולוג מוזיקלי-רוחני, שהותיר בי רצון לחוות זאת שוב.