בשבע מהדורה דיגיטלית

תזכורת שנתית בנובמבר

בניגוד למה שנדמה, זכותנו על הארץ אינה מסתמכת רק על התנ"ך וההיסטוריה, אלא גם על החוק הבינלאומי

יוסי דגן , י"ב בכסלו תשע"ה | עודכן: 20:47

יוסי דגן
יוסי דגן
צילום: עצמי

השבוע שבו התקבלה החלטת עצרת האו"ם על הקמת המדינה מספק הזדמנות נאותה למאזן ולחשבון נפש.

מבחינה חומרית וגשמית, מצב המדינה היהודית הוא הטוב ביותר מאז ימי שלמה המלך. אבל מבחינת הלגיטימציה הבינלאומית לקיומנו במולדתנו ובגבולות ברי הגנה, מצבנו מעולם לא היה רע יותר, כאשר האשם, בחלקו הגדול, נזקף לחובתנו.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, הבסיס ללגיטימציה הבינלאומית להקמתה של מדינת ישראל אינו נשען על החלטת האומות המאוחדות מכ"ט בנובמבר שכלל לא התקבלה על ידי הערבים, אלא על שרשרת החלטות בינלאומיות: הצהרת בלפור מ‑1917, שבה הודיעה בריטניה על כוונתה להקים ליהודים בית לאומי בארץ ישראל; החלטת סן-רמו מ‑1920 של המעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, והחלטת חבר הלאומים, קודמו של האו"ם, משנת 1922 להטיל על בריטניה את המנדט להקים מחדש בארץ ישראל את הבית הלאומי היהודי בהסתמך על הזכויות ההיסטוריות היהודיות על הארץ.

גבולות המנדט השתרעו על שני צדי הירדן, מגבול עיראק עד לים התיכון. כמה חודשים לאחר מכן קרעו האנגלים את עבר הירדן המזרחי, 75 אחוזים מהשטח, והקימו את האמירות העבר-ירדנית. נשארנו עם ארץ ישראל המערבית, רבע מהשטח.

ב‑1945 הוקם האו"ם על חורבות חבר הלאומים, שעלה בעשן מלחמת העולם השנייה. סעיף 80 של מגילת היסוד של האו"ם חשוב ביותר: "שום דבר בפרק זה, או פרק זה עצמו, לא ישמש למסקנה שאפשר לשנות בשום צורה שהיא את הזכויות באופן כללי של אף מדינה או כל אוכלוסייה או תנאים של מסמכים רשמיים בינלאומיים קיימים".

כלומר, הסעיף אוסר על האו"ם לשנות את המחויבות הקודמת שלו. בכך יוצרת מגילת היסוד של האו"ם המשכיות של ההתחייבות הקודמות, ואף מבצרת אותן, בסעיף שנתפר במיוחד לטובת הבית הלאומי היהודי. יהודים נקראו להיות מעורבים בניסוח לשם המשך השמירה על האינטרסים היהודיים בחוק הבינלאומי. המשמעות של סעיף זה היא שאין לאו"ם סמכות לשנות את זכויות האוכלוסייה היהודית על ארץ ישראל כפי שהוחלט על ידי חבר הלאומים ב‑1922.

זכותנו ותביעתנו על הארץ עומדת על שתי רגליים חזקות: הזכות התנ"כית ההיסטורית והמצב החוקי הבינלאומי שהוסבר כאן. על שתי אלו מקפידות ממשלותינו כולן שלא להסתמך ולא לעשות בהן שימוש, למרות העובדה ששטח יהודה ושומרון, לב לבה של ארץ התנ"ך, נותר באופן מופלא כשטח יחיד על פני כדור הארץ (פרט לאנטארקטיקה) שאין עליו ריבונות. מדינת ישראל אינה תובעת אותו לעצמה ומועלת בתפקידה, הן כנציגת העם היהודי והן כמחזיקה הנוכחית במנדט ההוא, שנועד להקים את הישות המדינית היהודית בכל שטח הארץ.