בשבע מהדורה דיגיטלית

תחילת מסירות הנפש למען הכלל

הליכתו של יעקב אבינו בראש הטור חקקה בעם ישראל את תכונת מסירות הנפש למען הכלל, ומכוח תכונה זו, בין השאר, נזכה לקבל את התורה

הרב נתנאל אלישיב , י"ב בכסלו תשע"ה

מסירות הנפש למען הכלל. חיילי צה"ל
מסירות הנפש למען הכלל. חיילי צה"ל
פלאש 90

במאמרו 'נחמת ישראל' (מאמרי הראיה, עמ' 294‑279) מסביר הרב קוק שבסדר התפתחותו של עם ישראל קודם כול הופיעו האבות, על מידותיהם האציליות, ומתוך כך ועל גבי כך זכינו למתן תורה במעמד הר סיני, כדברי רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, שמשה רבנו הוא נכדו של אברהם אבינו.

כך צפה הרב קוק שיארע גם לנו – ראשית נשוב למידותיהם של האבות, ומתוך כך נזכה גם לטפס לקבלת עול מלכות שמיים ועול מצוות. אולם נשאלת השאלה: לאילו מידות של האבות אנו שבים בדרכנו אל קבלה מחודשת של התורה?

אחת התשובות מופיעה במאמר זה עצמו – מסירות נפש על ערכי יושר, מוסר וצדק: "והנה אצל רבים מבני דורנו אנו מוצאים, שאף על פי שמצד הירידה בהכרת תוכן נשמת התורה סרו מדרך ה', וימאסו בדת וקודש, ולקחו להם את הדרך של כופרי האומות, בכל זאת היושר הצבורי חי בקרבם באופן גדול ונשגב, ודבקים הם במצוות השכליות והמוסריות עד כדי מסירות נפש".

אולם תשובה נוספת מצויה בפרשתנו, פרשת וישלח. חכמינו אומרים שיעקב אבינו התקין עצמו לשלושה דברים: לתפילה, לדורון ולמלחמה. וכיצד הכין עצמו למלחמה? בכך שסידר את בני משפחתו בסדר תנועה שנועד להגן עליהם מפני פגיעה אפשרית של עשיו ואנשיו. היכן הציב את עצמו בסדר תנועה זה? אומר הכתוב: "והוא עבר לפניהם". ואומר על כך המדרש בבראשית רבה (עח, ח): "אמר טב דיגע בי ולא בהון" – מוטב שעשיו יפגע בי ולא בהם. התנהגות זו גרמה לרבי לוי להכתיר אותו בתואר "רחמן שבאבות", שאליו משווים את הנהגת השי"ת אשר מרחם על יראיו "כרחם אב על בנים" (תהלים קג, יג).

יעקב אבינו אינו איש פרטי ומשפחתו אינה רק משפחה במובנה המצומצם. יעקב נקרא בפי חז"ל "בחיר שבאבות" (בראשית רבה עו, א), המובחר שבאבות, ומשפחתו הייתה למעשה הגרעין של כלל ישראל. כשיעקב אבינו מסכן את עצמו כדי להגן על משפחתו, הוא מתחיל בכך מסורת של מסירות נפש למען הכלל.

זכינו לראות את המשכה של מסורת זו בתקופתנו. כל צעיר ישראלי שבוחר להתגייס לשירות קרבי בצה"ל, אומר אם לא בפיו אזי במעשיו, "טב דיגע בי ולא בהון", מוטב שאפגע אני מאשר שייפגעו בני עמי בעורף. שוב ושוב אנו שומעים ספקנים שאומרים שתכונה זו התנוצצה רק בראשית ימי התחייה. אולם שוב ושוב אנו עדים לכך שאין הם רואים אלא מהרהורי לבם, והנוער הישראלי בוחר גם היום ללכת בדרכו של יעקב אבינו ולסכן עצמו למען הכלל, ומבצע 'צוק איתן' – על ריבוי גילויי הגבורה שהיו בו – יוכיח.

לפני זמן מה שאל אותי עיתונאי מן הטלוויזיה הפינית (גם שם מתעניינים בנו) האם לא צפויה ירידה בגיוס ליחידות קרביות בעקבות חללי מבצע זה. עניתי לו שההפך הוא נכון, הסטטיסטיקה מוכיחה שבכל פעם שבה היה ריבוי חללים בצה"ל, המוטיבציה להתגייס ליחידות קרביות, עם דגש על היחידות שבהן נפגעו חיילים רבים, רק עלתה וגברה.

בסופו של דבר, יעקב אבינו לא נדרש להילחם, אולם עצם הנכונות שלו בוודאי רוממה אותו מאוד, כפי שעצם המוכנות למסירות נפש בניסיון העקדה רוממה את אבותיו. על רבי יוסף קארו מסופר שהובטח לו, על ידי ה"מגיד" שנגלה אליו, שיזכה לקדש את השם, אולם בסופו של דבר הוא זכה להאריך ימים ונפטר על מיטתו בשיבה טובה. בספר 'מעבר יבק' מוסבר שאין בכך סתירה, שכן רבי יוסף קארו חי את כל חייו במדרגה העילאית של מסירות נפש, ולא היה צורך שמידה זו תצא אל הפועל. ובספר 'לאמונת עתנו' (חלק ה, עמ' קסה) למו"ר הרב צבי טאו נאמר: "מהותה של תכונת מסירות הנפש, אינה שעת המיתה שבפועל, אלא המעמד הנפשי של הנכונות הפנימית למסור את הכל – את כל החיים שבפועל – עבור המטרה הנשגבה יותר".

מתנחלים למען הכלל

מעלת מסירות הנפש למען הכלל אינה מתבטאת רק בשירות צבאי, אלא גם במאמצנו ההתיישבותי. כשאדם יוצא לדרכו, ויודע שקיים סיכון מסוים שייתקל במארב אבנים, בקבוקי תבערה או אף גרוע מכך, ובכל זאת הוא אינו מעתיק את מקום מגוריו אלא נאחז באותם חלקים של ארץ ישראל שיש מי שמבקשים לסגת מהם, עליו לדעת שהוא זוכה להמשיך בדרכו של יעקב אבינו. בעצם מקום מגוריו אומר הוא: "טב דיגע בי ולא בהון" - אני מוכן ליטול על עצמי סיכון מסוים כדי לשמור על כלל מדינת ישראל, שתעמוד תחת סכנה נוראה אם חלילה ניסוג. וכן הוא מוכן ליטול על עצמו סיכון כדי שגם חלקים אלו של ארצנו הקדושה יהיו בידינו ולא ביד זולתנו מן האומות. גם אם כל נסיעותיו עברו עליו בשלום, מעלת מסירות הנפש קיימת בו במלואה.

מתוך הידבקות במידותיהם הקדושות של אבותינו, לרבות מידתו המופלאה של יעקב – מסירות נפש למען הכלל, נזכה להתעלות עוד בדרכנו אל קבלת התורה מחדש, כדרך החיים הציבורית של מדינת ישראל.