בשבע מהדורה דיגיטלית

סיפור לשבת - חג הגאולה הפרטי

שירה הגיעה לקפורטלה השוכנת בלבה של הודו.

עודד מזרחי , י"ב בכסלו תשע"ה

אילוסטרציה
אילוסטרציה
פנימה יח"צ

היא הוזמנה לשם על ידי עמי, בעל הגסט-האוס, בית ההארחה שבו לנה, מרחק שלוש עשרה שעות נסיעה מהכפר שבו נפגשו. קפורטלה היא עיר הודית קטנה, מקום שלא נמצא קרוב אפילו ל"סיבוב החומוס" הישראלי. אין בה תיירים, רחובותיה צרים, בנייתה צפופה ועמוסה, אווירה מזוהם, ואין אפילו אפשרות להשיג נייר טואלט בחנויותיה הדלות.

היא הגיעה לשם בלי סידורה, שנשכח באחד המקומות שבהם שהתה. עמי נסע לצורך עסקיו עם אשתו וסקשי בתם בת הארבע ושירה נשארה עם אמו המבוגרת. אין שם מים חמים בברזים, וביום שישי נאלצה להתקלח בעזרת דליי מים חמים, לבשה שמלה לכבוד שבת, הדליקה נר ויצאה לקבל את פני השבת בתפילה. היא ישבה בחוץ, הרגישה בודדה וזרה, ניסתה לשחזר את מילות התפילה, שרה את הניגונים ובכתה. זו הייתה תפילה מעומק הלב, עם חיבור פנימי ועמוק לבורא עולם.

באותם רגעים הבינה שאינה יכולה להישאר זמן רב במקום הזה.

כעבור יומיים עמי חזר. בבוקר יום שני היה מונח על השולחן בסלון ספרון קטן שעליו רשום בעברית "זמירות שבת קודש" עם ציור מרהיב של בית המקדש. היא פתחה אותו. על האותיות היו קשקושים בעט ובעיפרון.

"איך זה הגיע לכאן?" שאלה את עמי.

"אה, זה שייך לסקשי, בתי הקטנה", ענה.

"מה פתאום?!" תמהה.

"כשהגענו לגסט-האוס היינו צריכים לארגן ולסדר את המקום. סקשי השתעממה וחיפשה תעסוקה, בחוץ עמדו שקיות אשפה. חיפשתי בתוכן ניירות כדי שתוכל לצייר ומצאתי את הספרון הזה. זו מחברת הציורים של סקשי".

"אפשר לקחת אותה?" שאלה שירה.

"תצטרכי לבקש ממנה רשות. יהיה לה מאוד קשה לוותר עליה, ואני לא בטוח שהיא תסכים. כשעזבנו את המקום היה לנו הרבה ציוד ולא היה מקום בתיקים, הפצרתי בסקשי שתשאיר את הספרון שם. 'את לא צריכה את זה סקשי', ניסיתי לשכנעה, 'בבקשה, אין לנו איך לקחת את זה', אבל הילדה בכתה וסירבה ללכת בלי הספרון. היא החזיקה אותו בידיה כל הדרך לכאן".

"אפשר לקבל את הספרון?" שאלה שירה את סקשי, ולמרבה הפלא הילדה החזירה לה מבט מחויך והנהנה בראשה, ומיד לאחר מכן הושיטה לה את הספרון בידיה הקטנות. שירה התרגשה והרגישה שקיבלה מתנה מהקדוש ברוך הוא לכבוד שבת.

כעבור כמה ימים עזבה שירה את קפורטלה ואת הספרון שלחה בחבילה לארץ בצירוף מתנות ליקיריה.

כשחזרה לארץ בדקה מדי יום אם החבילה הגיעה. עברו ימים וחודשים והחבילה לא הגיעה. שירה התפללה: "ריבונו של עולם, לא אכפת לי מכל המתנות יקרות הערך ששלחתי. אני מבקשת ממך רק שתחזיר לי בבקשה את הספרון של זמירות השבת".

המסע בהודו היה מסע של תשובה, להתנתק מהחברה ולחזור לעצמה, לעצם הנשמה שהקדוש ברוך הוא נתן לה. שם, בבית חב"ד, גילתה את המתנה הגדולה שקיבל כל יהודי - פנימיות התורה והחסידות. היא למדה את ספר התניא, אותו כתב האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, ספר ששינה את חייה. היא הבינה שיש לה נפש אלוקית ושיהודי נשלח לעולם הזה על מנת לקיים שליחות אלוקית. היא נרשמה למדרשה החסידית 'אור חיה' בירושלים, שם היא לומדת מדי יום.

באחת הפעמים שבהן התארחה בדירה של המדרשה, עמדה מול כוננית הספרים ועיינה בספרים שהיו במקום. לפתע שמה לב כי על מדף הספרים היה מונח ספרון של זמירות שבת כמו שהיה לה בהודו. היא פתחה אותו ונדהמה לגלות בפנים את כל קשקושיה של סקשי!

כך הקדוש ברוך הוא, בדרכו הייחודית, החזיר לה את הספרון שכה רצתה. היא הרגישה שנשלם מעגל, והעובדה שמצאה אותו דווקא במדרשה היא סימן שה' מרוצה מכך שהיא לומדת שם.

באותה עת השתמשה בעיקר בתאריך הלועזי. לאחר זמן בדקה מה היה התאריך העברי של היום שבו קיבלה את הספרון וגילתה שזהו י"ט בכסלו, היום שבו השתחרר האדמו"ר הזקן מהכלא, הוסר הקטרוג על ספר התניא והוא החל להתפרסם בעולם. חג הגאולה של החסידות הפך גם לחג הגאולה הפרטי שלה.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:  odedm@neto.net.il