התרבות היוונית כבר פה

תרגום מחודש מיוונית מסביר מושגים כמו אודיסיאה, מוזה וסירנות, אלא שהשמות היווניים דומים והקורא עלול להחליף בין אויב לאוהב.

ישי קרוב , י"ב בכסלו תשע"ה

אודיסאה
אודיסאה
צילום: הוצאת שוקן

אודיסאה, הומרוס
תרגום: אהרון שבתאי,
הוצאת שוקן, 462 עמ'.

הבגרות בספרות של רובנו עברה די מזמן, וגם אז לא בטוח שנחשפנו ליצירות קלסיות עתיקות. מה עשה אהרון שבתאי? נטל את היצירה עתיקת היומין "אודיסאה" שחיבר הומרוס, היווני בן המאה השמינית לפני הספירה, ותירגם אותה מחדש.

התרגום האחרון לעברית נעשה על ידי טשרניחובסקי לפני כמאה שנה ואילו בתרגום הנוכחי שבתאי משתדל לשמר את הסגנון המוזיקלי של היצירה יחד עם נתינת מיקום וביטוי לשינויים שחלו במהלך השנים בתפיסת השירה ההומרית ובסגנון השפה העברית.

אז מה יש בסיפור? מדובר בעלילה מורכבת (אפוס) ורבת תהפוכות בחייו של אחד מהלוחמים ששב מטרויה- אודיסיאוס מלך איתקה, המבקש לשוב ולשלוט.

העלילה מתוארת על ידי שיר המופיע בשורות ארוכות, עלולות לסרבל את הקריאה, אך מנגד משמרות את האופי של היצירה המקורית.

בסגנונו המיוחד המשורר אינו מגולל סיפור מיתי בשיר אחד, אלא מרחיב את ההסתכלות, את מימדי הנושא ואת תשומת הלב והערך האתי שניתן לכל דבר ועניין. איכות השיר ההומרי היא בכך, שהוא עומד לעצמו ומייצג את המציאות כפי שהיא מתגלה מרגע לרגע. הסגנון הזה מאפשר לדבר להיות תמונה ברגע שהוא נזכר.

הקושי המרכזי בקריאה הוא בניסיון לזכור מיהו מי. השמות היווניים נשמעים דומים לעיתים קרובות, והקורא עלול למצוא עצמו מחליף בין אויב לאוהב. לשם כך צירפו לספר מעין מדריך לדמויות (האורך מספר עמודים) ובו תקציר הדמויות. חבל רק שהמדריך נמצא בסוף הספר במקום בתחילתו, שם היה מסייע לאורך הסיפור במעקב אחרי העלילה, ולא רק בסיומה.

הקריאה בספר עשויה לספק ידע רב בנוגע למושגים רבים בהם אנו משתמשים כחלק מהשפה היומיומית, בלי לדעת את מקורותיהם. מסתבר שהתרבות היוונית כבר פה, מזמן.