למה מפלגות המרכז קורסות אחרי קדנציה?

חוקרת בחנה את תופעת עלייתן וקריסתן של מפלגות המרכז בישראל. מסתבר שיש כאן מנגנון קבוע וברור: ההתרסקות הצפויה טבועה להן ב-DNA.

שמעון כהן , י"ח בכסלו תשע"ה

אילוסטרציה
אילוסטרציה
Flash 90

ד"ר אפרת קנולר

שוב ניצבות בפני הבוחר הישראלי מפלגות המגדירות את עצמן 'מפלגות מרכז' והפעם אלו מפלגתו של משה כחלון ו'יש עתיד' הנאבקות על קולו של המצביע המבולבל.

בראיון ליומן ערוץ 7 מתארת ד"ר אפרת קנולר מהמכללה האקדמית בצפת את עלייתן והתרסקותן של מפלגות המרכז, סוגיה בה עסק הדוקטורט שלה. בהמשך הדברים מבקשת ד"ר קנולר להסביר מה קורה לקצינים המעוטרים של צה"ל כאשר הם מגיעים לפוליטיקה ומתפוגגים כדוגמת איציק מרדכי, אהוד ברק, אמנון לפקין שחק המנוח ואחרים.

באשר למפלגות המרכז מסבירה ד"ר קנולר כי מפלגות אלה קמות מתוך מגמה להיות מרכז מאחר והימין והשמאל תפוס על ידי מפלגות מסורתיות. "בדרך כלל מוקמת מפלגה כזו על ידי אישיות או קבוצת אישים, מפלגת כוכבים. הם חייבים להתמקם במרכז אם הם רוצים לזכות בקולות יותר מהקולות של מפלגות הקיצון. הם מקימים את המפלגה ולאחר מכן מייצרים מצע מרכזי שעומד בין הימין והשמאל. בעבר קראתי מצעים של מפלגות כאלה שבהם נאמר שאנחנו בעד שלום ולא החזרת השטח, משהו מאוד עמום ומעורפל שלא ברור מה מאחוריו ומאפשר גם לימין וגם לשמאל להצטרף. אפשר לקרוא את המצעים ולא לדעת מה יש בהם בכלל". לדבריה המצעים הללו נטולי אידיאולוגיה מובנית. "אלו מצעים ארוכים שמדברים על כל נושא שקיים כדי שכל אדם ירגיש בנוח. כולם מדברים על צמצום פערים חברתיים ועל השקעה בחינוך. הרבה רעיונות יפים אבל כאלה שיכולים להיות בכל המפלגות. אם נכסה את הכותרת נראה שמה שכתוב יכול להתאים לכולם".

"קריטריון נוסף הוא הנכונות להצטרף לכל קואליציה וזו תחילת הסוף", אומרת קנולר ומסבירה מדוע דווקא הנכונות ללכת לכל קואליציה היא ראשית סופן של המפלגות הללו:

היא מתארת את המציאות שבה מפלגת מרכז מצטרפת לימין בעוד אנשי השמאל שבתוכה אינם מעוניינים במהלך שכזה ורואים בו בגידה בערכיהם. התוצאה היא פרישה וראשית הויכוחים הפנימיים המכרסמים במפלגה מבפנים. "כך היה בד"ש וכך במפלגת המרכז עם הויכוח בין איציק מרדכי ורוני מילוא בנושאי דת ומדינה. ההצטרפות לימין או לשמאל מולידה מיד פרישה", היא קובעת ומוסיפה כי כאשר מתקבלות החלטות בממשלה בניגוד למפלגת מרכז המונה ארבעה או חמישה מנדטים הרי שקולם של מנהיגיה לא נשמע וההחלטות שמתקבלות מאכזבות את המצביעים המתחילים לנטוש ולחפש אלטרנטיבה.

מפלגות המרכז מוצאות את עצמם מסונדלות ומחויבות לפנות לאפיק הקואליציוני שכן "האופוזיציה היא בית קברות למפלגות", כלשונה של ד"ר קנולר, "לא שומעים אותך ולא מראיינים אותך. מדי פעם אתה מטיח משהו והופך אטרקטיבי, אתה לא יכול לחלק משאבים ותפקידים ואנשים שרוצים לעשות משהו בזירה הציבורית פורשים ואז מתחיל מה שהרס את 'קדימה' 'ד"ש' ומפלגת 'המרכז', המאבקים בצמרת. כך היה בין לבני ומופז ואז הציבור עוזב ומחכה לכוכב חדש שרוצים לתת לו הזדמנות".

קנולר פורסת בדבריה גם את גישתה באשר לכישלונם הפוליטי המהדהד של הקצינים המעוטרים בצה"ל, אותם שראו בהם גואלים כמעט משיחים אך בפועל לא הובילו לבשורה כלשהי בזירה הפוליטית. בסוגיה זו כתבה ד"ר קנולר באחרונה מאמר אותו היא מציגה בהרצאותיה בארץ ובעולם.

"בדקתי את נושא הקצינים המעוטרים שהגיעו לפוליטיקה כמו ברק. התכונות מקצין בכיר שונות במהות שלהן מפוליטיקאי. מאחר ואנחנו במצב מלחמה נוצרת אשליה שקצין שהגן על המדינה יגן עליה גם כפוליטיקאי. זה לא תמיד נכון. יש לנו צבא של העם ויש קרבה בין הצבא לאזרחים. קצינים משתחררים ומחפשים קריירה נוספת. מאז ששת הימים הקצינים הפורשים הופכים למאוד מחוזרים. הם זוכים לחשיפה תקשורתית יותר מכל אדם אחר שרוצה להיכנס לפוליטיקה. כשרואים שקצין משתחרר ונותנים בו אמון על סמך ההצלחות הצבאיות שלו, כמו קהלני וכמו ברק, הוא מגיע לפוליטיקה והופך מנוכר, הוא אוסף סביבו אנשי תקשורת שרוצים שהוא יצליח והם מכוונים אותו. הציבור לא יודע מה הוא חושב משלטי הפרסום ומהדקות המועטות בטלוויזיה".

"למה הם נכשלים? כי הם הופכים שונים מהתנהגותם בצבא. הם לא מכירים את האנשים שהם פונים אליהם אלא מדקלמים סיסמאות. הם לא רואים אותנו בעיניים. הוא לא אותו אדם", אומרת קנולר ומציגה שורת דוגמאות למה שהיא מגדירה כבעיות אמינות שבצבא לא היו מתקבלות ואילו בפוליטיקה הקצין המעוטר מרשה לעצמו לעבור עליהן. כך היה כשהציגו בפני יגאל ידין חשד משמעותי לזיופים בפריימריס והוא סבר שאין לפרסם זאת כדי שלא לפגוע במפלגה ומעמדה בעיני הציבור, כך אהוד ברק בפרשת העוזרת, כך קהלני שהגמיש את עמדותיו על אף דרישות בוחריו לפרוש ממשלת נתניהו וכך בפרשת התקיפה שביצע איציק מרדכי.

קנולר מסכימה גם לתחושה שקצין מגיע ממערכת צבאית שבמהותה ההיררכית היא שונה מהזירה הפוליטית והם אינם יודעים כיצד נכון להתנהל בתוכה. כך גם היותם קצינים מעוטרים ממלא אותם בביטחון עצמי, לעיתים מופרז מדי וכזה הפוגע בהתנהלותם וממילא גם ביכולותיהם לפעול בשדה הפוליטי.