אין כמו ימי החנוכה, כדי להעלות מחדש את ההצגה המצוינת על דמותו של האלוף גורודיש, מי שהיה אחד מסמלי הניצחון של מלחמת ששת הימים.
כבר בפתח ההצגה מכריז הקריין במילים ברורות: "היה זה יהודה המכבי של עם ישראל בשנות התהילה. הוא קרא לדרור, הוא קרא לאור.. כל העם אהב אותו" עד ש..
ראיתי שם אמש, בהצגה סבים (בני גילו של שמואל גונן -גורודיש) ונכדים שהסבא מסביר להם מי היה האיש (איך אומר אחד: היו שלוש חטיבות בצה"ל באותם הימים , גולני נ, צנחנים ו.. גורודיש..) היו שם בני גילו של שמואל גונן שמת באיטליה בשנתו ה-61 , יחד עם עמך שהיו בין הלוחמים במלחמת יום הכיפורים.
הבימוי חזק. הבמאי מביא את סיפורו של האלוף במיל. בערבות אפריקה החל מהיותו מפקד חטיבה 7 , דרך מלחמת ששת הימים המפוארה, עד שהוא מוצא עצמו ב-73' כמי שועדת אגרנט רואה בו את אחד האשמים העיקריים בכישלונות הצבאיים שאפיינו את ימיה הראשונים של המלחמה.
ממפקד מהולל שהכול חפצים ביקרו, הופך גורודיש ל"מצורע" של החברה הישראלית. כל מה שנמצא בו ראוי להערצה שש שנים קודם לכן, הופך למושא של בוז ושנאה.
"גורודיש" הוא סיפורה של קריירה צבאית שתחילתה בישיבת "עץ חיים" בירושלים וסופה בגלות האפריקנית שכפה על עצמו. סיפורו, חושף דרכי פעולה של ממסדים, הפוליטי והצבאי, פרנויות לאומיות, ומאוויי נפש של אומה שלמה, שלפרק זמן של שש שנים , בין מלחמת ששת הימים עד למלחמת יום הכיפורים, הקימה אימפריה בהבל פיה.
המחזה גורודיש הועלה לראשונה על בימת הקאמרי בשנת 1993 וזכה לשבחים רבים, וכעת מוצג על הבמה מעודכן יותר ובבימוי חדש.
"ראוי", אמר מישהו בקהל, "שראשי המדינה היום ילכו ויצפו בהצגה ויבינו עד כמה היתה המערכת מסואבת מחד ובעלת יהירות מאידך"
המחזה והבימוי שייכים להלל מיטלפונקט ,התפאורה המיוחדת והמרהיבה לרוני תורן והתלבושות לאורנה סמורגונסקי.
מחזה מצוין שעתיים וחצי (עם הפסקה) שרק מותירות בנו מחשבה נוספת על מי באמת הם הגנרלים שלנו ומי הוליך אותנו בערבות המלחמה.
"גורודיש" הוא סיפורם של הגנרלים הגדולים וסיפורם של החיילים הקטנים. זהו סיפור הולדתה ומותה של האשליה הישראלית הגדולה, או, כפי שמנסח זאת אחד מגיבורי המחזה: "זו הייתה שנת חייו היפה ביותר של גורודיש, אלה היו שנות חיינו הכוזבות..."