ישי בכנס מפלגתי
ישי בכנס מפלגתיצילום: יעקב נעמי. פלאש 90

אנשים יקרים בימין משקיעים לא מעט כספים ומשאבים בקריאה לחבר הכנסת אלי ישי, יו"ר המפלגה החדשה 'יחד', לחבור לד"ר מיכאל בן ארי, ראש 'עצמה לישראל' ולהתמודד לכנסת ברשימה אחת.

הגיון רב יש בקריאה הזו לנוכח הסקרים האחרונים שמציבים את 'יחד' סביב אחוז החסימה ולנוכח ניסיון העבר שבו לא צלח בן ארי את אחוז החסימה (שהיה אז כזכור נמוך יותר) בבחירות הקודמות. ניתן בהחלט לשער שהליכה משותפת של השניים לבחירות תבטיח את כניסתם לכנסת הבאה בעוד הליכה בנפרד מהווה סיכון של כחמישה מנדטים עבור מחנה הימין.

ההיגיון הזה הוא שהוביל את השר אורי אריאל לתמוך בריצה משותפת עם אלי ישי כפי שהוא הבהיר בראיון ל'בשבע'. לטעמו ראיה לאומית אחראית היא שמובילה אותו למסקנה שנכון לעזוב את החממה המוגנת של 'הבית היהודי' ולחבור להרפתקה החדשה יחד עם אלי ישי.

ולמרות ההיגיון הזה ולמרות החששות הללו אני מרשה לעצמי לשער ולנחש שהמאמצים, השיחות, המאמרים, הפניות האישיות ושלטי החוצות, חבר הכנסת ישי לא יחבור לבן ארי ולא משום חילוקי הדעות האידיאולוגיים שביניהם. אמנם לא בטוח שישי רואה עין בעין עם בן ארי את הפתרון לסוגיית מעמד ערביי ארץ ישראל אבל ראינו כבר בעבר חבירות בין אישים שהמרחק האידיאולוגי ביניהם גדול יותר.

בן ארי אמנם מקיים קשרים טובים וחמים עם הציבור החרדי ומעדויות אישיות שהגיעו אלי הוא זוכה לאהדה עצומה במגזר הזה, גם בקרב הרחוב וגם בקרב רבנים וראשי ישיבות, ובכל זאת אם ישי יחבור אליו ייחשב הדבר לכמעט נס פוליטי.

כדי להבין את הסיבה לכך די לקרוא את הפרסומים שמפיצה מפלגתו החדשה של אלי ישי ולפיהם מפלגתו תהיה "המצפן הערכי בממשלה הבאה". אלי ישי רוצה בכל מאודו להיות בממשלה הבאה ובמקום טוב בממשלה הזו. לשם כך הוא נקט בצעד לא אופנתי ולא עמעם את כוונותיו ביום שלאחר הבחירות. למרות משקעי הימין-חרדים בקדנציה המתקפלת הוא מכריז בבירור שימליץ בפני הנשיא על נתניהו כראש הממשלה הבא של ישראל. בימים שליברמן וכחלון מטשטשים עמדות זה הרבה מאוד.

אבל ישי יודע משהו. כדי להיות מצפן בממשלה צריך להיות בממשלה, ועם ד"ר בן ארי קיים ספק גדול מאוד אם זה יקרה. בין אם אוהבים זאת ובין אם לא בנימין נתניהו יעשה ככל יכולתו כדי שלא להזדקק לשירותיו הקואליציוניים של בן ארי. לנתניהו חשובה התדמית הממורכזת והוא יודע היטב שעם בן ארי זה לא יילך. בפעם הקודמת הוא השאיר את בן ארי בחוץ והעדיף את אהוד ברק כי מתישהו צריך לתת דין וחשבון לאמריקאים, לאירופים ולעיתון 'הארץ'. כל אלה ושותפיהם לא יתנו לו יום אחד של מנוחה אם בין חברי הקואליציה שלו יהיה בן ארי. נתניהו יכול היה לעבוד היטב עם כצל'ה ועם אריה אלדד. עם בן ארי זה היה כבר יותר מדי עבורו. גם בקואליציה הבאה נתניהו יעשה כל מאמץ לצרף אליו מפלגת מרכז כלשהי כדי למתן את תדמיתה הימנית של ממשלתו הבאה. לשם כך הוא יגשש גם אצל בוז'י ולפיד.

אלי ישי יודע את כל זאת. יש לו ניסיון לא קטן עם נתניהו ועם הרכבת קואליציות ולכן הוא יתמודד לבד. בראיון עם חבר הכנסת שטבון שאלתי אותו אם התדמית הימנית היא שגורמת למפלגתו החדשה לדחות את אופציית החבירה לבן ארי. הוא התחמק ממענה ישיר והעדיף לדבר על חשיבות ההיערכות הפנימית של מפלגה חדשה בימיה הראשונים וכמקובל הוסיף את ה"אני לא מרכיב שותפויות פוליטיות באמצעי התקשורת" המוכר, אבל בסופו של יום גם הוא יודע את מה שישי יודע ושניהם יצעדו לבד עם מפלגתם אל הקלפיות.

ועם כל מה שנכתב כאן אני עדיין לא מעז לומר שאם זה בכל זאת יקרה אוכל את הכובע, גם בגלל שאין לי כובע אבל גם ובעיקר בגלל שבפוליטיקה, אתם יודעים, כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה.