הלכה עם האמת שלה עד הסוף

עם ישראל נפרד מגיבורה. העיתונאית והסופרת, מחברת 'מאז ומקדם', ג'ואן פיטרס, הלכה לעולמה. הלווייתה היום בשיקגו.

שמעון כהן , י"ז בטבת תשע"ה

הלכה לעולמה. פיטרס ז"ל
הלכה לעולמה. פיטרס ז"ל
צילום: ארכיון. נשים בירוק
העיתונאית והסופרת ג'ואן פיטרס, מחברת הספר 'מאז ומקדם' הלכה לעולמה והיא בת 77. הלווייתה תתקיים היום בשיקגו.

עם היוודע דבר פטירתה מפרסמות ראשי תנועת 'נשים בירוק', יהודית קצובר ונדיה מטר, הודעת צער והוקרה לאישה שהובילה לתפנית בינלאומית ביחס לפליטות הפלשתינית. זאת כאשר חשפה את האמת המוסתרת של יחס האו"ם ומוסדותיו לפלשתינים.

קצובר ומטר מזכירות כי זכו לקיים איתה ראיון נדיר שפורסם בכתב העת 'ריבונות' היוצא לאור על ידי התנועה. "האישה הנפלאה הזאת הלכה שלשום לעולמה שלמה ושלווה נפשית על מפעלה המונומנטאלי "מאז ומקדם". פגשנו אותה לפני כשנה בערך בעת ביקורה בארץ וכשנתנו לה ביד את כתב-העת שלנו "ריבונות", היא הצביעה על המילה "ריבונות" ואמרה לנו בזו הלשון באנגלית: "This is the only game in town”, כלומר "החלת הריבונות זה הדבר היחיד הנורמאלי שיש לעשות כדי לשמור על הארץ הזאת".

"ג'ואן הלכה עם האמת שלה עד הסוף, למרות שזה היה כרוך בשינוי תפיסת עולם שלה מקצה לקצה", אומרות השתיים ומציינות כי "היא ניפצה, בעבודה קשה ומפרכת, שערכה שנים רבות, את השקרים על מספרי האוכלוסיות שהיו בארץ טרם מלחמת העצמאות ובעיקר נפצה את מיתוס הפליטות, כאשר הביאה עובדות, נתונים ומספרים כיצד אונר"א וכן ההנהגה הערבית משמרים את הפליטות ומשתמשים בפליטים כנשק נגד ישראל".

"ג'ואן שילמה מחיר כבד על מפעלה. אישים בשמאל, גם הישראלי, טענו שעבודתה אינה מבוססת על נתונים מדוייקים אך עמדו לצידה הסופרים ברברה טוכמן, אלי ויזל, רוברט סנט ג'ון וההיסטוריה. עם ישראל חייב לה תודה ענקית. יהי זכרה ברוך", אומרות קצובר ומטר ומוסיפות להודעת הצער על לכתה את הראיון הנדיר שהעניקה לגיליון הרביעי של כתב העת 'ריבונות':

הראיון המלא:

ג'ואן פיטרס בראיון נדיר: ריבונות ישראלית הכרחית מול השקר הערבי

מחברת רב המכר 'מאז ומקדם' מנתחת בפשטות וברהיטות בראיון מיוחד ל'ריבונות' את המציאות המזרח תיכונית שבה מתנהלת ישראל וקוראת לעולם להתעורר מהשקר הערבי המגולם בצמד המילים 'מדינה פלשתינית'.

ספרה של העיתונאית היהודייה-אמריקאית ג'ואן פיטרס 'מאז ומקדם' (הוצאת הקיבוץ המאוחד) שגם אותו תרגם יפה אהרון אמיר, חולל טלטלה עמוקה והפך בתוך זמן קצר מרגע צאתו לאור לחלק בלתי נפרד מהשיח הפנים ישראלי סביב סוגיית ערביי יהודה ושומרון, הפליטים, אונר"א והסיכוי להסדר קבע בין ישראל לשכנותיה.

בימים אלה ממשיכה העיתונאית הנמרצת לכתוב ולגלות מעורבות במתרחש במזרח התיכון בכלל ובעימות הישראלי ערבי בפרט. בשנים האחרונות מקיימת פיטרס קשר של הערכה הדדית עם ראשי 'נשים בירוק', יהודית קצובר ונדיה מטר שהפנו אליה מספר שאלות על ספרה המיתולוגי, על ציונות וגם, איך לא, על ריבונות.

בראש ובראשונה ביקשו לשמוע מפיטרס על הסיבות שהובילו אותה לכתיבת הספר שחולל בה תפנית קיצונית מפעילת זכויות אדם שהגיעה לישראל כדי לתמוך בערביי הארץ ועד לעמדותיה כיום שהתפכחו לנוכח העובדות להן נחשפה במהלך כתיבת הספר.

כדי להשיב מעדיפה פיטרס היאחז בדברים שכתבה בספר עצמו. "התיאור עצמו נמצא בספרי "מאז ומקדם", וכדי שאוכל למנות את כל הסיבות שגרמו לי לקרוא תיגר על כל האמונות הקיימות לגבי ישראל והערבים עלי לצטט מספרי כדי להיזכר בשאלות באופן מדויק, ובכל אותן פרצות ב"היסטוריה" כפי שהיא נשאת על נס בידי "המומחים" העולמיים".

פיטרס מזכירה כי בעברה לא הייתה ציונית, "לפחות לא עד שהמחקר שלי לימד אותי מדוע הציונות היא מפעל חיוני עבור אותם יהודים שמבינים שמדינת ישראל היא גם מבצרם וגם משוש חייהם לעד. תמיד הייתי פעילה נלהבת למען זכויות האדם. סייעתי בידי שחורים אמריקנים לממש את זכות ההצבעה שלהם, והשתמשתי במעט הידע שהיה לי אז כדי להשוות בין הערבים בישראל ובין שערוריית העבדות ולאחר מכן הגזענות ששררה בחלק ממדינות הדרום, כגון מיסיסיפי ודרום קרוליינה שבהן עבדתי. עם הזמן גיליתי, כמובן, כי ההשוואה הזאת היא מגוחכת ובלתי מדויקת בעליל, וכי קווי הדמיון נמצאים דווקא בין יהודי פלשתינה – היינו, יהודי ארץ ישראל מאז ומקדם – ובין השחורים של אמריקה, שתי קבוצות שנמצאו תחת דיכוי בר-השוואה".

אונר"א מתעתע בעם היהודי ובעולם כולו

נתח מרכזי מספרה מקדישה פיטרס לשירות שמעניק ארגון זכויות האדם של האו"ם 'אונר"א' להנצחת הפליטות הערבית, פליטות שהפכה לחלק בלתי נפרד מהמאמצים לקעקוע דמותה של ישראל בעיני העולם ובעיני עצמה. נשים בירוק מבקשות מפיטרס התייחסות עדכנית לארגון שנועד להשכין שלום בעולם אך בסופו של יום מחזק את החפצים בהשמדתה של ישראל.

"אונר"א מבצע הונאה כנגד העם היהודי וכנגד העולם מאז שהפך לארגון "הפליטים" היחיד שפועל למען קבוצה אחת בלעדית של פליטים בעולם. הפליטים הערבים שברחו או שנעקרו בזמן מלחמת השחרור מנו קבוצה קטנה בהשוואה למאות מיליוני העקורים כתוצאה ממלחמות וחיכוכים. כמו כן, מספרם של אותם ערבים שנעקרו מבתיהם היה קטן לאין ערוך ממספר הפליטים היהודים שנולדו בארצות ערב שנאלצו לנוס על נפשם.

ברם, רק הערבים זכו לספירה חוזרת ונשנית בכל מחנות הפליטים". פיטרס מוסיפה ומזכירה בדבריה כי "ההונאה והזיופים חזרו ונשנו, כפי שהעידו חברי קונגרס אמריקנים, והדבר התאפשר הודות לצוות של אונר"א המורכב, כמעט באופן מוחלט, מעובדים ערבים".

האם קיים סיכוי שהעולם יתפכח ויתעורר להיכרות עם האמת ההיסטורית והמעשית? יש משהו שממשלת ישראל ומדינת ישראל צריכות לעשות כדי לקדם את רגע ההתפכחות הזה?

"העולם ראה מעט מן האמת ב-1967, כאשר ישראל אחזה במושכות והביעה במעשים את זכותה ואת עוצמתה. כיום, דעתי היא שיש לפעול ביתר כוח וביתר שאת בשם אותה אמת, כדי להשמיד את נגע החמאס-דאעש-אש"ף-חיזבאללה שפושה בגבולותינו. מדוע דאעש נתפס כאיום עולמי, בעוד חמאס-דאעש מקבל הנחות וזוכה לאמפתיה בזמן שישראל והיהודים יוצאים למתקפה בניסיון להגן על ארצם מפני הרעה השטנית הזאת?", תולה פיטרס שאלה בחלל האוויר.

ולסיום עולה שאלת הצורך, כן או לא, בריבונות ישראלית ביהודה ושומרון ובקעת הירדן וגם כאן תשובתה של פיטרס נחרצת: "יכולה להיות רק מדינה ריבונית אחת, והיא מדינת ישראל, אשר לה הזכות על חבל ארץ זה כפי שנקבע על ידי כל הגורמים: הצהרת בלפור, חבר הלאומים, הנשיא טרומן ואף האו"ם. כולם. מימין ומשמאל...".

לדבריה "כל טענה באשר היא כלפי העם היהודי – כולל סוגיית יהודה ושומרון – הינה שקרית וחתרנית.  האם כל קבוצה אחרת שתתבע את זכותה להיות עם – למשל, תביעתה של כנופיית באדר- מיינהוף שברלין וסביבותיה תוכרז כמדינת מיינהוף מאז ומקדם – האם גם אליה יש להתייחס ברצינות? רעיון "המדינה הפלסטינית" הוא נלעג לא פחות. יש כאן היסטוריה שקרית וטענות שקריות – המנסות לחקות את ההיסטוריה הלגיטימית והמוצדקת של העם היהודי".