לחרמות על ישראל אין ממש השפעה.  BDS boycott Israel
לחרמות על ישראל אין ממש השפעה. BDS boycott IsraelReuters

אחד הטיעונים המרכזיים של תומכי הנסיגות והפתרונות המדיניים השונים הוא החשש מהפגיעה הכלכלית בישראל. לב הטענה הוא שהמשך הקיפאון המדיני יחשוף את מדינת ישראל לפגיעה כלכלית גוברת והולכת, שניצניה כבר נראים בשטח.

הד מסוים לכך אפשר היה לשמוע אפילו בדבריו של שר החוץ אביגדור ליברמן, ששוחח השבוע עם שגרירי ישראל באירופה. ליברמן, שמסתובב כבר כמה חודשים עם הטענה שישראל צריכה ליצור "יוזמה מדינית", השתמש לתמיכה בדבריו גם בטיעון הכלכלי. לדבריו, יש למקד מאמץ מדיני מול מדינות האיחוד האירופי ומערב אירופה, על מנת שהייצוא הישראלי לא ייפגע.

לכאורה, לא מדובר בחשש שווא. בניגוד למדינות עולם שלישי, מדינות מפותחות כמו ישראל רגישות מאוד ללחצים כלכליים בינלאומיים. ישראל באופן ספציפי, ככלכלה מפותחת קטנה באופן יחסי, רגישה עוד יותר ללחצים כאלה, עקב תלותה הגדולה בייצוא וייבוא. ישראל היא גם מדינה שבה שיעור השקעות החוץ ביחס לתוצר גבוה באופן משמעותי מהממוצע במדינות מפותחות. לכל אלו יש לצרף את העובדה שבעולם קיימת תנועה הפועלת ליצירת חרם כלכלי מחודש על ישראל, BDS. תנועה זו אינה בוחלת באמצעים ונוחלת לא פעם ניצחונות תקשורתיים.

אולם מחקר חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שבוצע על ידי הכלכלן איל קופמן, מגלה שבניגוד לטענות שנשמעות לא פעם, לא ניתן לזהות עד כה פגיעה של ממש בכלכלת ישראל עקב החרמות. המחקר, שהוזמן על ידי יו"ר ועדת הכספים, ח"כ ניסן סלומינסקי, הוגש לוועדה ממש לאחרונה. המחקר מפרט אמנם את החששות, אך מגלה באמצעות ניתוח הנתונים כי עד כה ניסיונות לביצוע חרמות על ישראל לא פגעו בכלכלתה ברמה המאקרו-כלכלית.

עורך המחקר בחן לצורך ביצועו את נתוני סחר החוץ, ייבוא וייצוא, ואת נתוני ההשקעות הזרות, וגילה כי התנודות קשורות בעיקר למגמות עולמיות כלליות. תמהיל שוקי היעד של הייצוא הישראלי מגוון יחסית והסחורות והשירותים שישראל מייצאת מיוצרים בענפים כלכליים שונים. בחינה רב-שנתית מגלה שהיקף הייצוא של ישראל עולה על פני שנים, והתמהיל שלו משתנה. משקל הייצוא למדינות באסיה ובאירופה עלה, על חשבון ירידה במשקל הייצוא למדינות אמריקה.

יו"ר הוועדה סלומינסקי, שכאמור הזמין את המחקר, לא הופתע מהתוצאות. "בדיוק כמו ההפחדות הבלתי מבוססות בנושא הדמוגרפיה, כך גם בנושא החרם הכלכלי. מדובר בלא יותר מניסיונות להלך אימים על העם בישראל, שאם לא ייאות לוותר על חבלי ארץ, החיים במדינה יהפכו בלתי נסבלים והכלכלה והמשק יקרסו. העובדות מוכיחות בדיוק את ההפך".

"ההשקעות הזרות בישראל רק מוסיפות לגדול בשנים האחרונות וגם הייצוא הישראלי, כולל לאירופה, שומר על רמתו ואף גדל", מוסיף סלומינסקי. "המשמעות אחת: החרמות לא יצליחו למול החוסן הכלכלי הישראלי. הרוב הדומם בעולם דווקא תומך במדינת ישראל, מכיר ומעריץ את ההון האנושי שבה".

שילוב בלתי מוגבל

אחד הנושאים החמים בשוק העבודה בתקופה האחרונה הוא העסקת בעלי מוגבלויות. הסיבה לכך היא מהלך משולב שבו התחייבו הממשלה מצד אחד והמעסיקים הפרטיים מצד שני, להעסיק מכסה של בעלי מוגבלויות. הצעד הממשלתי עוגן בהחלטת ממשלה, ואילו הסכמתם של המעסיקים הפרטיים עוגנה בהסכם קיבוצי עם צו הרחבה מחייב.

החלטת הממשלה קבעה כי כל גוף ממשלתי שמועסקים בו 75 עובדים ומעלה, יעסיק עובדים בעלי מוגבלויות פיזיות או נפשיות בשיעור של שלושה אחוזים לפחות ממצבת העובדים. צו ההרחבה שחל על המעסיקים הפרטיים קובע כי כל חברה שמעסיקה 100 עובדים לפחות תעסיק עובדים בעלי מוגבלויות. על פי הצו, בשנה הראשונה המעסיקים יקלטו עובדים עם מוגבלויות בהיקף של שני אחוזים מכלל העובדים, ומהשנה השנייה ואילך הם יקלטו עובדים עם מוגבלויות בהיקף של שלושה אחוזים מכלל העובדים.

שני הצעדים הללו נראים מאוד משמעותיים, אולם מתברר שהם אינם מספיקים. אורן הלמן, סמנכ"ל בחברת החשמל ואב לבת שלומדת בחינוך המיוחד, מספר בשיחה עם 'בשבע' כי הצעת חוק בנושא נבלמה בעקבות הבחירות. "על פי הצעת החוק, כל גוף ציבורי שבו 25 עובדים לפחות יחויב להעסיק עובדים בעלי מוגבלויות בשיעור של שלושה אחוזים ממצבת העובדים. החל משנת 2017 יעלה השיעור ויעמוד על חמישה אחוזים".

הלמן מסביר כי להצעת החוק חשיבות בשלושה מישורים שונים: "קודם כול, הצעת החוק קובעת רף נמוך יותר משמעותית לגוף שחייב לשלב בעלי מוגבלויות לעומת החלטת הממשלה: 25 עובדים מול 75 עובדים. בנוסף לכך, חוק מטבעו הוא משמעותי יותר ומחייב יותר מהחלטת ממשלה. בפועל החלטות ממשלה רבות אינן מיושמות ולחקיקה יש תוקף רב יותר".

המישור השלישי שמזכיר הלמן הוא למעשה עקב האכילס של כל נושא שילוב בעלי מוגבלויות בתעסוקה. השאלה הגדולה שעולה בכל פעם שמדברים על שילוב בעלי מוגבלויות בשוק העבודה היא מיהו בעל מוגבלות. האם כל מגבלה פיזית או נפשית הופכת את האדם לבעל מוגבלות, או שמא קיים רף מסוים שניתן לקבוע ואשר יגדיר את המושג "בעל מוגבלות"?

הלמן מציין כי במסגרת הליך החקיקה שאמור היה להתבצע בכנסת, אמורה היתה לעלות השאלה הזאת לדיון. "העמימות בנושא הזה נובעת מהעובדה ששמונה משרדי ממשלה וגופים ממשלתיים שונים מטפלים בבעלי מוגבלות. כתוצאה מכך אין אפילו הסכמה על השאלה כמה בעלי מוגבלויות יש בישראל, והמספרים נעים בין 300 אלף ל‑800 אלף. הליך החקיקה בכנסת היה אמור לעשות סדר בנושא ולקבוע הגדרות מחייבות. עד אז באמת יש כאן עמימות גדולה שאיננה תורמת לקידום הנושא".

הלמן, המהווה חלק מקבוצת 'סיכוי שווה', מאמין כי ההצעה שהקבוצה מקדמת וזכתה ל‑80 חתימות ח"כים בקדנציה האחרונה, תקודם גם בקדנציה הבאה. עד אז הוא וחבריו ממשיכים בפעילות וולונטרית, בין היתר בדף הפייסבוק של הקבוצה, על מנת לקדם ציבורית את נושא העסקת בעלי מוגבלויות.